02.10.14
לאחר מאבק משפטי ממושך זכתה היום איה כורם בנצחון קטן כשבית המשפט העליון פסק לטובתה בתיק נגד חברת "עננה". ראשית הסיפור בשנת 2005 בה כורם הייתה בגיל 22 וחתמה על הסכם עם חברת "עננה". "עננה" היו אמורים לנהל את כורם כאמנית, לממן את כל הנדרש ובתמורה היא תתחלק איתם בהכנסות 50-50. האלבום הראשון של כורם היה הצלחה מסחררת, אלה שבאו אחריו זכו להצלחה פחותה, לטענתה של כורם חברת התקליטים לא עמדה בהתחייבויות כלפיה. השופטים הביעו מורת רוח מהחוזה שחברת התקליטים החתימה אותה עליו (שתוקפו 18 שנה) ושלחו את שני הצדדים לגישור במטרה לסיים את ההתקשרות העסקית ביניהם. הסיפור סוקר בתקשורת והדמגוגיתון - "המקום הכי חם בגיהנום", שאוהב לפרסם מאמרים תומכים באנשים שלא יודעים לקחת אחריות על עצמם הגדיל לעשות ויצא במאמר הגנה על "הצמיתה" איה כורם שנכלאה במגדל של חברת עננה המרושעת ללא מושיע. בטח יש במאי שכבר עובד שם על הסרט "18 שנים של עבדות". מסכנה.

את דבריי אתחיל דווקא בסיימון קאוול, האקס שופט המאיים של תוכנית הכשרונות "אמריקן איידול". תמיד כשהייתי צופה הייתי מופתע בכל פעם שהוא היה מעיר למשתתפים על דברים שנראו שוליים בעיניי: "למה אתה לבוש ככה", "למה אתה מדבר ככה", "למה בחרת שיר כזה" וכן הלאה. בהתחלה שאלתי את עצמי למה קאוול מתעסק בדברים שאינם ליבת העניין, חשבתי לעצמי שהנקודה המרכזית היא האם הזמר שר טוב או לא וכל השאר שולי. לקח לי קצת זמן אבל בסוף הבנתי את הצדק הרב בדבריו, אסביר לכם למה. אמן הוא איש מטעם עצמו שחושב שהכשרון שלו (גדול ככל שיהיה) ראוי לאהדת וצריכת הקהל. אמן פועל בתנאי שוק וכמו בכל שוק אחר הוא צריך לייצר ערך. הצלחה של אמן תלויה בכשרון, במזל, בהתנהלות, בלבוש, בנטוורקינג, בצוות טוב, בעקביות, בהשקעה, בהחלטות נכונות וכו'. מבחינתי, אמן שלא מצליח הוא אדם שכשל בהבנת תנאי השוק ולכן אינו יכול להיות חלק ממנו (עד שישנה את דרכיו). בשוק הישראלי התנאים קשים וחמורים יותר: מדובר בשוק קטן, עם תחנת רדיו משמעותית אחת, עם קהל מוגבל להופעות ועם אינפלציה מטורפת של אמנים.

בברנז'ה הישראלית יש חמלה אוטומאטית על כל אמן שלא מצליח להצדיק את האמנות שלו כלכלית. כשסיוון שביט מדובבת בתוכניות ילדים זה "שובר את הלב", כשכנסיית השכל עובדים כשוטפי כלים במסעדה אז זה "איום ונורא" ואז מתחילה הסאגה הפוסט ציונית שגורסת ש"אין פה כבוד לתרבות", "איך נותנים לאמנים לעבוד בעבודות דחק" וכו' וכו'...
הבכיינות הזאת מזכירה לי קוטב אחר של המציאות שלנו: תלמידי הישיבות, אלה ש"תורתם אמנותם". יש אמנים שחושבים שמה שיש להם להגיד (האמנות שלהם) חשוב יותר ממה שיש לאנשים אחרים להגיד ולכן צריך לממן אותם, בדיוק כמו בחורי הישיבות שמנהיגיהם חושבים שאני צריך לצאת לעבודה ולממן אותם בעוד הם יושבים בישיבות ולומדים. אני חושב ההיפך ופה אני חוזר לסיימון קאוול.

אמנות מסחרית, כזו שמצריכה חוזים וחברות תקליטים והפצה ויחסי ציבור היא עסק לכל דבר ועניין. אמן הוא דבר הוליסטי והוא חייב להצליח בכל הפרמטרים. אמן שרוצה להצדיק את עצמו חייב להוכיח את התוצרת שלו בכל יום מחדש, בדיוק כמו כל זגג, נגר, מתקין מזגנים או כל בעל מקצוע אחר. אמן עצמאי חייב לקום בבוקר (רצוי בשעה סבירה), להיות ממוקד, להתערבב במקומות הנכונים, להתעדכן, להוציא מוסיקה טובה ורלוונטית ולמכור. או אלבומים או כרטיסים להופעות. מי שלא יכול לעמוד בזה שיעבוד במשהו אחר ובשעות הפנאי יוציא שירים ויעלה אותם ליו טיוב. אכזרי? נכון, אבל אלה חוקי השוק. אני לא מוכן לממן אף אדם שלא מוכן להשקיע ברצינות בשביל עצמו.

במהלך שנותיי בגלי צה"ל ראיתי אמנים רבים משקיענים ופוריים שחשבו על כל פסיק בשרשרת התוצר שלהם, שהשקיעו והגיעו לתוצאות. אני מלא הערכה לכנסיית השכל שעבדו בעבודות דחק כל הדרך למעלה, לעמיר לב המורה למתמטיקה, לסיוון שביט המדובבת ולאסף אבידן החתול הסמוראי, האמנים האלה לא מתפנקים, לוקחים אחריות אישית ודואגים לפרנסתם, לא שמעתי אותם באים בטענות לאף אחד. גם רפי פרסקי עובד כמסעדן מצליח ואריק סיני עבד בתקופותיו הקשות כמנעולן. כבעל עסק אני לא רואה שום הבדל בינם לביני, הם צריכים להוכיח את עצמם כל יום וגם אני. גם חברי הטוב גלעד אמיליו שנקר במאי ואיש קולנוע אוסף שקל לשקל ומשקיע את הונו ואת חייו בסרט חדש, תורתו אומנותו, אין גב ואין על מי ליפול. ההצלחה כולה שלו וגם הכשלון.

נחזור לכורם, בראייה עסקית היא עשתה משהו מטופש. כנראה שהיא הייתה כל כך נלהבת מהמעמד שהיא לא השקיעה בקריאת החוזה ובמשא ומתן והניחה את חייה "על קרן הצבי". "האכזריות" של עננה בכתיבת חוזה שתוקפו 18 שנה עומדת בקנה אחד עם הטמטום של כורם בחתימה על חוזה של 18 שנה. איפה האחריות האישית שלה? חברת עננה לקחה בחורה צעירה שזהה מבחינתי למניה, אמנם עם פוטנציאל אבל עם שווי שוק של 0 שקלים. "עננה" השקיעה ביחסי ציבור, בניהול, באולפני הקלטה, במיקסים, במסטרינג בליווי וכו' וקצרה הצלחה. עכשיו כשאיה כורם מצליחה ולא בא לה על החוזה הזה אז היא יכולה להתנער ממנו כאילו כלום? איך מתמחרים את המאמץ של עננה שהפכה את כורם לרלוונטית. על כל איה כורם כזו שהצליחה יש עוד 100 איות כורמיות שלא הצליחו, האם מישהו מפצה את עננה על ההפסדים האלה? האם "המקום הכי חם בגיהנום" יכתבו לכבודם מאמר במידה והם יפשטו את הרגל על החלטות עסקיות שגויות?

איה כורם טוענת שאחרי האלבום השני ההשקעה של עננה לא תאמה את המוגדר בחוזה ושהם נחו על זרי הדפנה. זה מה שקרה? בסדר גמור, את אשת עסקים, תתבעי אותם, תוכיחי את צדקתך, קחי אחריות אישית. צדק הוא מצוין וחשוב אבל הוא חייב להיות לטובת כל הצדדים. חוזה זה לא צחוק. אפשר ליפול עם חוזים, אפשר ליפול עם עסקים, אפשר ליפול עם אמנים. אבל לגמרי לא מקובלת עליי הטענה ש"הייתי בחורה צעירה ולא ידעתי מה אני עושה". מי שרוצה להיות במגרש של הגדולים ראוי שיתנהג כמו גדול.

שתי הערות לסיום:
1. אני מאחל לעננה ולאיה כורם שיסיימו את הסאגה בפתרון הגון וטוב לטובת שני הצדדים.
2. אני חושב את ההיפך הגמור בכל הנוגע לאמנים מבוגרים, נכסי צאן ברזל שמסיבות שונות נותרו ללא כלום. המדינה צריכה לעזור לנחום היימן במידה והוא זקוק לסיוע וגם לגרי אקשטיין שבנסיבות בריאותיות מצערות איבד את היכולת ליצור באותו היקף ואיכות שאפיינו אותו במשך כל השנים. גורלם של האנשים האלה כבר אינו בידם ומחובתנו לסייע להם.


איה כורם - מתוך ויקיפדיה