היי שלום רשות השידור
09.05.17
ראיתי את המהדורה האחרונה של מבט עם דמעות בעיניים. אמא שלי תמיד אומרת שכשמישהו בוכה על מישהו אחר, בתוך ליבו הוא בוכה על עצמו ובאמת, ראיתי בכל אחד ואחד מהאנשים האלה, שגורשו מגן העדן הפרטי שלהם את עצמי.
גם אני סוכלתי בצורה ממוקדת מגלי צהל על ידי אבי בניהו אחרי שמונה שנים של עבודה. גלי צהל הייתה הבית שלי והייתה כל כולי. לקח לי הרבה זמן להתאושש מהמכה הזאת. חברים רבים שלי לא הבינו איך הרגשתי אבל לימים רבים מחבריי נזרקו משם בדרכים דומות והבינו אותי יותר. אני תמיד משווה את התהליך הזה לניתוק בהפתעה של דיסק און קי מהמחשב, זה יכול בהחלט להזיק לכונן וזה הזיק. אני מאוד אוהב את החיים שלי ואת מה שאני עושה כבר יותר מעשר שנים אבל לגלי צהל יש את המקום שלה בלב שלי.
באחד הימים בשירות הצבאי שלי כטכנאי שידור נשלחתי להעביר מסיבת עיתונאים עם יוסי קוצ'יק שהיה הממונה על השכר באוצר שסיפר על חריגות השכר ברשות השידור, יצאתי הלום לגמרי מהממצאים.
לימים ראיתי גם בגלי צהל גרסה קלה יותר של מה קורה כשלמערכת אין בלמים ואיזונים ואיך נראים עובדים שהקביעות שלהם מסדרת להם את החופש להיות בעלי מקצוע גרועים ללא כל חשש שיום אחד הם יילכו הביתה. חשוב להדגיש לא כולם היו כאלה, אבל היו גם כאלה. ברשות השידור זה התלווה למשכורות שערורייתיות (אני יודע שלא לכולם), התחברות דוחה לדרג הפוליטי, מכרזים מטונפים (כפי שהוצג בתחקיר המקור) ומיליון דברים אחרים שבחיים, אבל בחיים לא היו קורים אצל בעל בית פרטי שמוציא את הכסף מכיסו. אני בהחלט חושב שצריך לסגור את רשות השידור. אבל אז נשאלת השאלה מה הלקח? איך גורמים שזה לא יקרה שוב? והתשובה מבחינתי לא הייתה טמונה בעובדים, התשובה הייתה טמונה במנגנוני הבלמים והאיזונים במערכת. תאגיד השידור החדש היה צריך להיות גוף המושתת על מערכת בלמים ואיזונים שמונעת מהפוליטיקאים להתערב בו ומונעת מצב שהעובדים הופכים למושחתים ומטונפים. אני לחלוטין לא בטוח שזה המצב. אם התאגיד עכשיו יהפוך להיות רשות השידור 2 עדיף שהוא לא ייפתח בכלל. אני בעד שידור ציבורי אבל אני לא בעד סוס טרויאני בדמוקרטיה הישראלית. הוד רוממותו הקיסר פוטינתניהו/ארדואנתניהו כבר הכניס לנו כמה כאלה במטרה לבצר את מעמדו. עדיף שלא יתווסף עוד אחד.
כאזרחי המדינה כבר התרגלנו לא לצפות מהממשלה שלנו ליותר מדי, אבל אני חושב שחובתנו כאזרחים, תומכי כל המפלגות, להגיד לריבון לא זאת הדרך. לא זורקים ככה אנשים לפח אחרי 50 שנות היסטוריה, הייתה להם את הזכות (ולא בחסד) להיפרד בכבוד, הייתה להם את הפריבילגיה ללכת הביתה בראש מורם. מהדורת מבט הערב הייתה שפל דמוקרטי והיסטורי בסיפור של מדינת ישראל ואני מקווה שאנשים צפו בה והבינו מה הם רואים וכמו שכתבו לפניי היום זה הם, מחר זה אתם.

הוסף תגובה :
שם הכותב
נושא
דוא"ל
אתר
תוכן הפנייה


כל הזכויות שמורות לאורי פז 2010
טוחן מדיה בניית אתרים