04.10.18

המנצח והמעבד נלסון רידל סיפר כי לפעמים פרנק סינטרה היה שואל אותו "מדוע אתה לא מעבד עבורי כמו שאתה מעבד לנט קינג קול?". רידל השיב לו כי לכל זמר מתאים משהו אחר והעיבודים שמתאימים לקול לאו דווקא מתאימים לו. ואכן, נט קינג קול היה שונה ומיוחד מכל זמר אחר. נינה סימון אמרה פעם ש"ג'אז הוא מונח של אנשים לבנים למוזיקה שחורה, המוזיקה שלי היא מוזיקה קלאסית שחורה" ואני חושב שההגדרה הזאת מתאימה מאוד גם לקול, שהצליח ליצור מוזיקה מגוונת ובעלת טווח דינאמי עשיר (בדומה למוזיקה קלאסית). בשיריו, לכל כלי נגינה תפקיד מהותי ומיוחד: התזמורת לא משמשת "שטיח אווירתי" והעיבוד מצליח ליצור בידול מובחן בין השירים.

דוגמה לכך ניתן למצוא בחליל הצד ב-Nature boy ובגיטרה הקלאסית ב-Mona lisa (שבזכותה קיבל רידל את תפקיד המעבד הצמוד של קול). קול ידע להוציא מהמעבדים שלו את המיטב, הוא היה חביב על הבריות והיטיב לטפח עם עמיתיו קשרים קרובים. בסרט התיעודי "מפחד מהחשיכה" על אודותיו מספר בנו של רידל כי כשאביו וקול היו ביחד - הם (הילדים) הרגישו כי "הם יושבים במושב האחורי של החיים" בעוד קול ואביהם יושבים מקדימה ומתווים את הדרך.

קול עבר כברת דרך מעניינת ביצירה שלו. הוא התחיל כחלק מטריו ג'אז מינימליסטי, עבר לשירי אהבה רכים ומתוקים ומשם המשיך לג'אז "מתקדם" המשלב בסיס דומיננטי ותזמור דינאמי ומעניין. אחד השלבים המרתקים והמיוחדים בקריירה המוזיקלית שלו היה שיתוף הפעולה עם המוזיקאי הבריטי ג'ורג' שרינג באלבום "נט קינג קול שר וג'ורג' שרינג מנגן" (1962). המנצח הוא ראלף קרמייקל. כשמאזינים לאלבום שומעים אלתור פסנתר מיוחד לכל אורך השירים. צורת הנגינה מאוד הזכירה לי את נגינתו של אוסקר קסטרו נבס הברזילאי באלבום Luiz Bonfa sings and plays bossa nova, בעיבודו וניצוחו של ללוש שיפרין. בשיר Samba de duas notas הפסנתר לא משאיר שניה אחת ללא אלתור וזה חריג ומיוחד.

השיר המצליח באלבום של קול ושרינג הוא Let there be love, שנשמע הרבה יותר מגניב מכל מה שנט קינג קול עשה עד אז ואין ספק שלנגינה של שרינג יש תפקיד מכריע בכך.


נט קינג קול – Let there be love

אז מיהו השרינג הזה? סר ג'ורג' שרינג נולד ב-1919 בלונדון, עיוור מלידה, בן תשיעי למשפחה קשת יום. אביו היה מוביל פחם בשעות היום, אמו גידלה את הילדים ובשעות הלילה התפרנסה מניקוי קרונות רכבת. שרינג למד מוזיקה בבית ספר לעיוורים והתגלה כבעל יכולות מוזיקליות גבוהות. בזכות כך הוא קיבל מספר מלגות ללימודים גבוהים אך נאלץ לסרב להן ובחר להתמקד בסיוע כלכלי לכלכלת המשפחה. הוא ניגן בפאב מקומי בתמורה לשכר של חמישה דולר לשבוע וב-1930, הצטרף להרכב שכל משתתפיו היו עיוורים. ב-1947 החליט לנסות את מזלו ב"ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות" והיגר לארה"ב. את הפריצה הגדולה שלו עשה ב-1949 כשהוציא עם הקווינטט שלו גרסה ליצירה September in the rain. הביצוע זכה להצלחה גדולה והביא למכירה של 900 אלף עותקים. עכשיו שרינג נכנס אל המגרש של ה"גדולים".


ג'ורג' שרינג – September in the rain

שלוש שנים אחר כך הלחין והקליט שרינג את יצירתו המפורסמת ביותר Lullaby of birdland. שם השיר מתייחס למועדון הג'אז Birdland שנקרא על שם המוזיקאי צ'ארלי פארקר שכונה “Bird”. השיר זכה להצלחה גדולה ולגרסאות כיסוי של אלה פיצג'ראלד, ליונל האמפטון, שרה ווהאן, מל טורמה, קווינסי ג'ונס, קאונט בייסי ואחרים.


ג'ורג' שרינג – Lullaby of birdland

לנגינתו של שרינג יש מאפיין ייחודי. הוא מנגן בטכניקה שנקראת "שיטת הידיים הנעולות" שהומצאה על ידי פסנתרן אמריקאי בשם מילט באקנר. בדרך כלל במוזיקה מודרנית פסנתרנים מנגנים את המלודיה ביד ימין ואת ההרמוניה ביד שמאל. בשיטה של באקנר מנגנים את המלודיה בשתי הידיים, במרחק של אוקטבה בין יד ליד ואת ההרמוניה מנגנים בטווח שבין שני הקצוות. דבר נוסף ומיוחד
בשיטה הוא שכל תו במלודיה מלווה באקורד מתאים. אין ספק שהשיטה מצריכה ידע וטכניקה משמעותית.


יוטיובר קנט יואיט מסביר על שיטת הנגינה

בתחילת שנות השישים עבר שרינג לחוף המערבי, הוא התגורר בלוס אנג'לס וניגן באלבומי אולפן עבור חברת קפיטול. גם קול (שהפך כבר לסופר מיינסטרים) גר בלוס אנג'לס והם הפכו לחברים טובים. לכאורה, שני כוכבים ענקיים אבל איך שלא נסובב את זה מדובר היה בשני "זרים" מעולמות אחרים: האחד, שחור מאלבמה והשני אנגלי, בן עניים מלונדון. באותן שנים הרוקנרול תפס תאוצה והקהל הצעיר התעניין פחות ופחות בבלדות התמימות והמתוקות שאפיינו את הרפרטואר של קול, הוא החליט לנסות כיוונים חדשים. הסנונית הראשונה הייתה Send for me, סוג של רוקנרול תמים ובסיסי שהעיד על הכיוון החדש שקול מחפש.


נט קינג קול – Send for me

באותה תקופה סיים רידל את החוזה שלו עם קפיטול. שותפותו המוזיקלית עם קול הגיעה אל קצה וקול חיפש שותף חדש. שרינג היה המועמד הנכון בזמן הנכון, אחד כזה שיכול לתת לו אופי "מגניב" וחדשני לשיריו. האלבום "נט קינג קול שר וג'ורג' שרינג מנגן" הוקלט ב-1961 והוא כלל בין השאר את השירים: September song של קורט וייל, I got it bad של דיוק אלינגטון, Fly me to the moon וכמובן Let there be love. הנגינה של שרינג באלבום מאוד מובחנת ומיוחדת וניכר כי שילוב הכוחות בינו לקול קידם את האמנות של שניהם שלב אחד קדימה.

במהלך חייו כתב שרינג מעל 300 יצירות, הוא ניגן בפניי שלושה נשיאים אמריקאים בתקופות שונות (פורד, קרטר ורייגן), זכה למספר תוארי כבוד מאוניברסיטאות אמריקאיות ולשני פרסי גראמי. ב-2007 כרע שרינג ברך בארמון באקינגהם, המלכה אליזבת העבירה בעדינות את חרבה מכתפו האחת לשנייה, ענדה לצווארו מדליה והוא זכה לתואר "סר" בזכות תרומתו לעולם המוזיקה. בנם של מוביל הפחם ומנקת קרונות הרכבת, עם השכלה פורמאלית בסיסית, אדם משולי החברה זכה לאחד התארים החשובים בבריטניה. כשנשאל לתגובתו ענה: "אינני יודע מדוע אני ראוי לכבוד הזה, פשוט עשיתי את מה שאני אוהב לעשות". שרינג מת ב 14 בפברואר 2011 בגיל 91.


פורסם לראשונה בבלוג שלי "שעת אולפן" בעיתון הארץ