פעמים רבות שמעתי אנשים אומרים "הלוואי שהיית יודע לנגן, חבל שלא התחלתי עם זה בגיל צעיר". אז אם אתם Late Bloomers או מוסיקאים שמחפשים גיוון ההמלצה שלי בשבילכם היא יוקללה.
השיר 'רנה וג'ורג'ט מגריט וכלבם אחרי המלחמה' הוא חלק מהאלבום "Hearts and Bones" של פול סיימון. האלבום יצא בשנת 1983 והיה אמור להיות אלבום איחוד בין סיימון לגורפינקל, רעיון שנכשל מכיוון שגורפינקל התנגד לאופי האישי שלו.
חרחורים בקצב סדיר מתחילים להישמע ובתוך כמה שניות צליל מוכר ממלא את החדר. המוסיקה מתפשטת אל תוך האוזן ומתפזרת בכל הגוף, כמו סם. מאותו הרגע המסע מתחיל וזה לא משנה איפה אתה, משנה איפה המחבר התכוון שתהיה.
עם הצלחה אי אפשר להתווכח אבל בנוגע לבוסה נובה בארצות הברית אין לי ספק שהבחירות המוסיקליות של חברות התקליטים והמוסיקאים האמריקאים היו יותר אמריקאיות מברזילאיות.
לאחר מאבק משפטי ממושך זכתה היום איה כורם בנצחון קטן כשבית המשפט העליון פסק לטובתה בתיק נגד חברת "עננה". ראשית הסיפור בשנת 2005 בה כורם הייתה בגיל 22 וחתמה על הסכם עם חברת "עננה".
מכירים את "מיסרלו"? נעימת הפתיחה של הסרט "ספרות זולה". חשבתם פעם למה היא נשמעת כל כך ערבית? הביצוע המפורסם שייך לדיק דייל, גיטריסט גולש גלים מקליפורניה שנקרא "המלך של גיטרת הגלישה".
את הקריירה המקצועית התחיל יאנג כנגן הופעות. הוא הופיע בשנות החמישים עם: ג'וני קאש, קארל פרקינס ורוי אורביסון. בשנת 1964 הביטלס ביקשו מההרכב שיחממו אותם במסע ההופעות האמריקאי שלהם.
אחד האנשים הכי מהותיים ב"ממשק המשתמש" ו"חווית המשתמש" של הגיטרה החשמלית הוא בחור שלא שמעתם עליו מעולם בשם פרדי טווארס. טווארס הוא האיש העומד מאחורי הגיטרה האגדית "פנדר סטרטוקסטר".
אחד השירים היפים ביותר של הקרפנטרס נקרא For all we know, לטעמי השיר כל כך טוב עד כדי כך שהוא בוהק מעל רוב השירים באלבום האוסף של ההרכב וזה חתיכת הישג כי כל שיר שם הוא מאסטרפיס פסיכי.
פעם האזנתי לספיישל של יואב קוטנר עם גידי גוב, ומשה לוי (פסנתרן, קלידן, מפיק מוסיקלי ומה לא...) סיפר שם שהפסנתר של "נאחז באוויר" מושפע משיר אחר של אלביס קוסטלו. הפסנתר ב"נאחז באוויר" מאוד מובחן, הצליל שלו מאוד גדול ועוצמתי. אני לא כזה מומחה באלביס קוסטלו, לא ידעתי מאיפה זה בא והנחתי לזה.
בשנת 2016 עיתונאי המוסיקה שי להב פרסם פוסט בפייסבוק על האלבום "אין עוד יום" של גידי והחלטתי לנסות לפתור את התעלומה. התחלתי לחרוש על אלבומים של קוסטלו ולא מצאתי. החלטתי להיעזר בחבר טלפוני וצלצלתי לקוסם המוסיקה קובי בן עטר. קובי ישר הפשיל שרוולים והתחיל להשמיע לי שירים של קוסטלו דרך הטלפון, בניסיון השלישי: בינגו. "Oliver’s Army" להיט ענק של קוסטלו משנת 1979 עם הפסנתר המובחן כל כך שלוי יצר ממנו גרסה ישראלית ב"נאחז באוויר".
השיר "Oliver’s Army" הוא חלק מהאלבום “Armed Forces” של אלביס קוסטלו וה"אטרקציות". השיר יועד לקהל האמריקאי אך לא זכה להצלחה שם, לעומת זאת בבריטניה הוא הגיע למקום השני במצעדים (השיר הכי מצליח של קוסטלו בבריטניה: שלושה שבועות במקום השני). מסתבר שתפקיד הפסנתר בשיר בוצע בהשראת השיר “Dancing Queen” של אבבא. מפיק האלבום ניק לואו (Nick Lowe) מספר שבהתחלה קוסטלו לא אהב את השיר. הוא לא רצה להכניס אותו לאלבום כנראה בגלל שהוא חשב שהוא לא פופי מספיק. לואו האמין בשיר וביקש רשות לשבת עליו עוד קצת, מי שנתן את התפנית המשמעותית בסיפור היה הקלידן של ה"אטרקציות" סטיב נאיב (Steve Nieve) שמשום מקום הציע להוסיף ערוץ של פסנתר ברוח “Dancing Queen” של אבבא. בחדר השתררה דממה, אף אחד לא ידע מה להגיד ורק קוסטלו קטע את השקט ואמר "בואו ננסה", נאיב הקליט ערוץ פסנתר ופתאום השיר תפס צורה. לואו אומר שבאותו הרגע השיר הפך מ"שיר בשחור לבן לזיקוקים".
מסתבר שגם השיר של אבבא לא בא משום מקום. הלחן הושפע מאחד מלהיטי הדיסקו הראשונים “Rock Your Baby” של ג'ורג' מקראה (1974) ומהאלבום של ד"ר ג'ון שנקרא גומבו (Gumbo).
הסיפור של מקראה די מצחיק, הוא היה מופיע כזמר עם אשתו כחלק מצמד ועמד לפרוש מעולם המוסיקה ולהתחיל ללמוד לימודי שיטור. חבריי “KC and the Sunshine Band” כתבו והלחינו את “Rock Your Baby” אבל לא הצליחו לשיר כל כך גבוה. הם סיכמו עם גוון אשתו של ג'ורג' שתבוא להקליט את השירה לשיר, גוון איחרה ולא יכלה להגיע. ג'ורג' שר את התפקיד במקומה והשיר היה ללהיט מטורף: 11 מיליון עותקים נמכרו ברחבי העולם, השיר הגיע למקום הראשון במצעד האמריקאי והבריטי, המגזין רולינג סטון הכתיר אותו לשיר הכי טוב לשנת 1974 ומקראה היה מועמד לגראמי בקטגוריית זמר ה R&B הטוב ביותר בשנה שלאחר מכן.
ד"ר ג'ון היווה השראה לאבבא בסאונד של השיר, כשמאזינים לאלבום שלו “Gumbo” הפסנתר מאוד בלוזי ומובחן ומרחף מעל השירים. מאוד הזכיר לי את מה שפסנתרן ה Wrecking Crew ליאון ראסל סיפר על ההקלטות שלו בשנות השישים: "הייתי חלק מה Wall of Sound של פיל ספקטור וניגנו שלושה פסנתרנים ביחד. ידעתי שאם אני רוצה שיבחינו בנגינה שלי, אני חייב לנגן גבוה" וכך היה גם ב'גומבו' ולבסוף גם ב “Dancing Queen”.
הפסנתרן ב'גומבו' היה רוני בארון (Ronnie Baron) וירטואוז מטורף שגם ניגן עם ה Animals, ריי קודר, טום ווייטס ואחרים.
ואנקדוטה קטנה לסיום: בהתייחסה לשיר “Dancing Queen” של אבבא אמרה פעם המלכה אליזבת ש"תמיד כשהשיר הזה מתנגן היא מנסה לרקוד היות והיא המלכה והיא גם אוהבת לרקוד".