18.10.18

האל בליין נכנס אל האולפן ומתיישב ליד סט התופים. בטנו גדולה ונפוחה, על ראשו כובע מצחיה ואת עיניו מכסים משקפי שמש רחבים. הוא כבר לא צעיר, השנה יחגוג 89 ובכל זאת, למרות שעברו כל כך הרבה שנים מאז הפעם האחרונה שניגן באולפן, כשהוא מכה את המכה הראשונה, זה נשמע כאילו מעולם לא הפסיק.

הרגע הזה לא נולד בקלות. דון רנדי, חברו של האל משכבר הימים, התחנן שיבוא להקליט. "הדימוי העצמי שלו ואיך שהוא רואה את עצמו לא קשור למציאות. למרות מה שהוא חושב על עצמו, ברגע שהוא תופס את מקלות התופים ומתחיל לנגן זה נשמע בדיוק אותו דבר", בדיוק כמו אז.


האל בליין ודון רנדי באולפן

האל בליין הוא אחד המוזיקאים שיש פער עצום בין כמות ההקלטות בהן השתתף בהם לבין האנונימיות שלו ברחבי העולם. הוא תופף בכ-35 אלף שירים, 40 מהם הגיעו למקום ראשון במצעד הפזמונים האמריקאי ו-150 מהם נכנסו לעשירייה הראשונה. בין השאר ניגן עם הביץ' בויז, אלביס פרסלי, פרנק סינטרה, סיימון וגורפינקל, הקרפנטרס, סטילי דן, המאנקיז, הרב אלפרט, סם קוק, הממד החמישי וברברה סטרייסנד. רק לשם ההשוואה (דמגוגית קצת, אני מודה): הביטלס הגיעו למקום הראשון במצעד עם 20 שירים ו-34 נכנסו לעשירייה הראשונה, אך גם בלעדיהם, אין ספק שהוא מותיר חותם גדול ומכובד על עסקי הרוקנרול.

האל בליין נולד ב-1929 במסצ'וסטס בשם חיים זלמן ביילסקי, בן למאייר ורוזה, זוג מהגרים ממזרח אירופה. בילדותו אביו הסנדלר היה לוקח אותו אותו בכל יום ראשון לעבודה. האל היה מקבל ממנו מעט כסף ורץ במהירות אל בניין התיאטרון ברחוב ליד, מתיישב בשורה הראשונה ובמשך יום שלם לא מוריד את העיניים מהנעשה על הבמה. כך עשה בכל שבוע במשך שנים. ישב וקלט כל פרט עד שבשלב מסוים כבר ידע את כל התפקידים המוזיקליים ואמר לעצמו: "אם המתופף יחטוף עכשיו התקף לב אני חושב שאני יכול להחליף אותו".

הוא גויס למלחמת קוריאה ואחרי שסיים את שירותו הצבאי לקח את מענק השחרור שלו ועבר לשיקגו ללמוד מוזיקה. כדי להתפרנס החל לנגן במועדוני חשפנות כל יום מ-20:00 עד 04:00. לטענתו, הנגינה במועדונים היתה אימון מצוין בשליטה בתופים ובתיאום עם מה שקורה סביבו. "לעולם לא היית יכול לדעת מה החשפנית עומדת לעשות. היית צריך להתאים את הנגינה שלך אליה. זו הייתה ההכנה הטובה ביותר שיכולתי לקבל לנגינה באולפנים", סיפר.

אחרי תקופה בשיקגו עבר בליין לנגן במועדון לילה בהוליווד, עד שערב אחד מנהל המקום הציע לו להצטרף להרכב של מוזיקאי בשם טומי סנדס. בליין הסכים ויצא אתו לסיבוב הופעות. תפקידו החדש פתח לו דלתות נוספות והוא התחיל לנגן עם ה-Platters וה-Diamonds, משתלב אט אט בסצנת הרוקנרול שנחשבה אז עדיין "עבודה מלוכלכת" עבור רוב הנגנים. בליין לא יכול היה להרשות לעצמו להיות בררן, הרווח היה בסופו של דבר כולו שלו.

כשחזר להוליווד, החל בליין לנגן עבור מוזיקאי ומעבד בשם אייץ'.בי ברנאם, שהקים סביבו חבורה שנקראה לימים Wrecking Crew. היו שם גם גלן קמפבל בגיטרה וקרול קיי בבאס, ויחד הם הפכו להרכב העסוק ביותר בלוס אנג'לס. נקודת המפנה הבאה של בליין היתה השתתפותו בשיר Be My Baby של הרונטס. פיל ספקטור שהפיק את השיר חתום גם על שיטת ההקלטה - Wall of sound. המשמעות היא שבמקום להקליט נגן אחד בכל כלי, מקליטים כמה נגנים עם אותו כלי במקביל. כששניים או שלושה פסנתרים מנגנים יחד בחדר אחד את אותו תפקיד, תדרי הקול מתערבבים ויוצרים צליל גדול ואימתני, כחומה. ספקטור הרעיד את עולם הרוקנרול עם Be My Baby והאל בליין היה שם אתו.


ההקלטה של הרונטס ל-be my baby

שיטת ההקלטה החדשה של ספקטור היכתה גלים. ערב אחד בריאן וילסון נסע עם חברתו במכונית ולפתע Be My Baby התנגן ברדיו. כשהפזמון התחיל, בריאן עצר את המכונית בחריקת בלמים. הוא לא האמין למשמע אוזניו ומאותו הרגע הפך לאובססיבי בכל הנוגע למוסיקה של ספקטור וחומת הצליל שלו. כשווילסון הפיק ב-1996 את הפרויקט השאפתני שלו - האלבום Pet Sounds של הביץ' בויז - היה ברור לו שבליין יהיה גם המתופף שלו.


Good vibrations

בליין גם היה המתופף הקבוע של ננסי סינטרה, וכשאביה פרנק עזב את "קפיטול רקורדס" וחיפש לקרוץ לקהל צעיר - הוא שכר את בליין וחבריו כדי להקליט את האלבום Strangers in the Night. האלבום זכה בשלושה פרסי גראמי והזניק את הקריירה של סינטרה קדימה. בליין מספר כי הלהקה נהגה לטעות הרבה במהלך ההקלטות והטעויות אלה הפכו לנכסי צאן ברזל. כך לטענתו קרה גם בהקלטות של Strangers in the night, מה שהוליד את המקצב של השיר.


strangers in the night

גם אלביס נעזר בשירותי התיפוף של בליין. שיתוף הפעולה ביניהם התחיל בפסקול הסרט Blue Hawaii, משם נולד הלהיט Can’t Help Falling in Love (אגב, באלבום זה השתתף גם פרדי טווארס, האיש שהיה אמון על פיתוח הגיטרה פנדר סטרטוקסטר. זה לא קשור לכלום אבל הייתי חייב להגיד את זה). כמה שנים אחר כך נעזר פרסלי בבליין ושוב ומשיתוף הפעולה הזה נולד אחד הקטעים המיוחדים והמפורסמים ביותר של בליין: A Little less Conversation. השיר לא זכה להצלחה מיוחדת כשיצא (1968) אבל ב-2001 שודרגה הגרסה שלו לצורך פסקול הסרט Ocean’s 11. בסרט The Wrecking Crew על קבוצת נגני האולפן אנחנו מקבלים הצצה לתפקיד יוצא הדופן של בליין על התופים.



בליין ניגן גם בהרבה מלהיטי סיימון וגרפונקל. בין השאר השתתף ב-Mrs Robinson, The Boxer וכמובן ב-Bridge over troubled water. לדבריו, סיימון היה פתוח לכל רעיון קריאטיבי שהביא והמפיק רוי האלי היה פריק של סאונדים מיוחדים. כשבליין שמע לראשונה את Bridge over troubled water הוא דמיין בעיניי רוחו עבד צעיר כשרגליו קשורות בשלשלאות ורצה להעביר עם התופים את תחושת הקטרזיס והנחמה שבפזמון. ואז, הבזיק במוחו רעיון. הוא יצא למכוניתו כדי להביא שרשראות מתכת שהיו לו בתא המטען. אחרי שהתופים הוקלטו, תגבר אותם בליין באמצעות גרירה והכאה באמצעות השרשראות על הרצפה. בליין טוען כי השיר הזה הוא אחד מעשרת הדברים המשמעותיים ביותר שעשה בימי חייו.



בליין מספר כי ההשראה שלו לנגינת תופים באה מעולם המשחק. "ראיתי ששחקנים מבקשים ללמוד את הסיפור של ההצגה או הסרט שהם משתתפים בו: האם מדובר סרט גדול? קטן? איך הם אמורים לנהוג? גם אני תמיד הייתי מבקש לשמוע את השיר קודם. התפקיד שלי היה לשרת את השיר ואת האמן. שים לב שבשירים שבהם אני משתתף תמיד יש מקום לשיר ולאמן. בלהיטים שלנו יכולת לדעת על מה השיר מדבר. היום כל אחד מנסה לתפוס את המרכז והתוצאה היא שאי אפשר להבין כלום". דוגמה יפה לכך ניתן לראות בשירם של הקרפנטרס For all we know. לבליין יש את כל הסיבות להיות המתופף עם הביטחון העצמי הכי גדול בכדור הארץ, הוא יכול לעשות הכל ובכל זאת הקליט ערוץ תופים בסיסי ונקי שנותן מקום לזמרת ולשיר.



בספרו "מצוינים" (Outliners) מחפש המחבר מלקולם גלדוול תשובה לסיפורי הצלחה חריגים בהיסטוריה של המאה העשרים. הוא מתייחס בספרו לסיפורם של ביל גייטס, סטיב ג'ובס, רוברט אופנהיימר ואחרים. כשקראתי על חייו של האל בליין חשבתי ישר על הספר הזה. בין המאפיינים שאותם מתאר גלדוול ככאלה שמשפיעים על הצלחה של מצוינים, הוא מדבר על מעין "חלון הזדמנויות היסטורי": גייטס למשל פרח כי ניתנה לו הזדמנות לעבוד עם מחשבים ללא הגבלה בתקופה שבה כמעט לאף אחד לא היה מחשב. בליין פרח בתקופה שבה פרץ הרוקנרול והמוזיקאים הוותיקים (A-List) היו גאים ומסוגרים מכדי להתנסות בו. הוא וחבריו ייצרו נוסחה שמוכיחה את עצמה מבחינה מוזיקלית וכלכלית (צורך במעט שעות אולפן כדי לתת תוצר ברמה גבוהה). אני מעריך שבתחום הנגינה, לא יכול להיווצר מצב של עוד מישהו עם הספק והצלחות כמו האל בליין, לפחות לא במאה הקרובה.

ואחרון חביב: גם בפתיח של "שלושה בדירה אחת", האל בליין על התופים:



פורסם לראשונה בבלוג שלי "שעת אולפן" בעיתון הארץ