פסלים על גלגלים - רשמים מהתערוכה
18.06.10

בשבוע שעבר קראתי אייטם קצר על תערוכה שמתקיימת במוזיאון תל אביב, התערוכה נקראת 'פסלים על גלגלים' ומוצגות בה מכוניות אגדיות מעוצבות. הכתבה מיד הקפיצה לראשי את עומר, האחיין שלי, שעוד לא מלאו לו שנתיים וחצי , אבל הוא מצליח לזהות כמעט כל אוטו. אחרי תיאום קצר עם אחותי התייצבנו היום בשעות הבוקר במוזיאון. עומר הגיע שמח וטוב לב כהרגלו, כשפתאום הוא קלט מה מחכה לו מעבר לעמדת השוער והתחיל לצעוק בקולי קולות: ב.מ.וו, מיני.... כשעברנו את מחסום הכניסה התקשנו לעצור אותו, הוא כל כך אוהב מכוניות ורק רצה לראות מקרוב ולגעת בגן העדן הקטן שנגלה לנגד עיניו לפני רגע.


התערוכה הייתה מעניינת מאוד ושווה כל שקל והוצגו בה כמה יצירות מופת שקסמן לא פג. המכוניות היו בגילאים שונים (בין השנים: 1929-1971). התערוכה הזאת מגיעה אלינו בזמן מעניין מאוד כי דווקא בימים האלה תעשיית הרכב טורפת את הקלפים מחדש ומגלה פתיחות לרכבים מסוגים חדש (הנעה באמצעות חשמל, רכב עירוני, רכב במחיר מגוחך מבית טאטא ועוד).

המכוניות הקשישות ביותר שהוצגו היו: הביואיק מקלאפלין (1927) וקרייזלר 66 (1930), הדבר היפה והמעניין במכוניות הישנות היה שלא היה בהן רמז לבאות: הגלגלים עשויים מחישוקי עץ, מדרגת הגישה לרכב רחבה ונוחה ולא היה שום קשר בין הנהג לנוסע. למעשה היחידה של הנוסע הייתה מודולארית ואפשר היה לשים בה ספסל, ארגז או כל דבר אחר שבעל הרכב הזדקק לו. המכוניות בשנים הבאות הלכו ותפסו צורה שמתקרבת יותר ויותר למה שאנחנו מכירים היום.



הקרייזלר ווינזדור (1948) שהוצגה הינה בבעלות רני רהב, הוא רכש אותה כי הוא חיפש רכב שגילו כגיל מדינת ישראל. הדבר שהרשים אותי בקרייזלר היה לוח המחוונים שלה וסביבת הנהג. הכל נראה מרשים ומהודר ואפילו השעון נראה כמו שעון יד יוקרתי של קאראטייה.


הקאדילק אלדורדו (1953) נוצרה כחלק מחגיגות החמישים של חטיבת הרכב של ג'נרל מוטורס. המכונית הזאת נראית כמו תרכיז של כל החטאים האסורים. המנוע בנפח 5420 סמ"ק, גיר אוטומאטי, בלמים הידראולים, לוח המחוונים וריפודים שנראים מדהים!


היגואר XK140 (1955) מצאה חן בעיניי בגלל מוט ההילוכים הקטן שלה, למרות שנראה כאילו מתכנני הרכב הזה לא החליטו אם מדובר ברכב ספורט או רכב שרד.


הפיאט אבארת (1957) מדגם 750GT זאגאטו הייתה אחת המכוניות היצירתיות בתערוכה, מדובר במכונית המבוססת על פיאט 600 גמדה, בעלת נפח מנוע של 750 סמ"ק ועם מנוע בנפח הקטן מקרטון חלב היא השתתפה במרוצים וזכתה להצלחות ותהילה גדולה. היומרה של אבארת (מכונאי ונהג מרוצים) והוגו זאגאטו (המעצב) מצאה חן בעיניי. צריך הרבה ביצים לבנות ולהתחרות ברכב מרוץ בנפח של 750 סמ"ק.


הרולס רויס סילוור קלאוד (1958) מצאה חן בעיניי מכיוון שהיא יוצאת מעולם המכוניות אל עולמות אחרים. כל פנים הרכב מחופה בעץ מהגוני אמיתי, ה'גריל' עשוי ממתכת יוקרתית וכבדה ועל הפגוש ישנן ייצולים שנראים כאילו נועדו לקשור את הרכב לנקודת עגינה במזח כלשהו. גם המכונית הזאת שייכת לרני רהב והצחיק אותי לאללה שהייתה בה חמסה תלויה על המראה.


השברולט קורבט (1958) הייתה היצירה שהכי נגעה בי מכל ההיצע. עמדתי מולה וחשבתי שאני עומד לבכות מאושר. רמת הגימור וההקפדה על הפרטים הקטנים ממחישים בצורה ברורה את השלמות שאליה שאפה חברת 'שברולט' כשייצרה את הרכב הזה. הפח מעוטר בזימים וקימורים אסתטיים, סביבת הנהג תפורה בעור ובד, לוח המחוונים עמד במבחן הזמן וגם אם הוא היה מושק היום הוא היה נחשב כסופר מגניב והאגזוזים יוצאים מתוך תא המטען. כל האוטו הזה הוא חתיכת אמנות שמיימית, הייתי מוכן לבוא לתערוכה, לראות רק את הרכב הזה וללכת.


ה BMW איזטה (1959) היא גם חתיכת חדשנות שמתאימה לאופי הגרמני החסכני. מסתבר שמכונית זו נוצרה כדי לענות על הצורך לרכב זול לנסיעות קצרות. היא בעלת שלושה גלגלים, מנוע 250 סמ"ק ו-13 כוחות סוס. הכניסה לרכב אגב, היא מלפנים, פטנט די מטומטם כשחושבים על זה, כל תאונה חזיתית יכולה להפוך את הרכב למלכודת.


המחשבה המרכזית שנשארה איתי אחרי התערוכה נגעה לתמורות שעברו על שוק הרכב. לפני כמה זמן קראתי את טורו של אורן פרנק במגזין 'דה מרקר' שבו הוא גיחך על הנוהגים ברכב מסוג טויוטה שמעדיפים אמינות על ביצועים וריגושים. אני מצידי גיחכתי עליו בחזרה. בשנים האחרונות נהגתי בפולקסווגן פולו ובקרייזר סרטוגה, שתיהן מכוניות מגניבות וכיפיות לנהיגה אבל 'המחלות' שחזרו ונשנו בהן והעלות הגבוהה של החלפים הוציאו לי פעמים רבות את כל החשק מהמכונית.
נשאלת השאלה, האם ניתן לייצר מכונית בייצור המוני שתהיה גם יפה, גם מוקפדת ומיוחדת בגם במחיר שווה לכל נפש. בכל מקרה, אני ממליץ לכל מי שמתאפשר לו, ללכת לתערוכה.


הוסף תגובה :
שם הכותב
נושא
דוא"ל
אתר
תוכן הפנייה


כל הזכויות שמורות לאורי פז 2010
טוחן מדיה בניית אתרים