היסטוריה
07.11.17
בסוף השבוע ביקרתי בבודפשט וביקרתי באנדרטת הנעליים על גדת הדנובה.
האנדרטה הוקמה לזכר נרצחים יהודים וצוענים שנטבחו במלחמת העולם השנייה.
אותם יהודים וצוענים הובאו על ידי גדודי צלב החץ ההונגריים אל גדת הדנובה שם הם נקשרו זה לזה ונורו כשהם נופלים חסרי אונים אל המים הקפואים.
אני מתעניין בסיפור הזה במיוחד בגלל הסיפור של טומי לפיד, טומי שרד את השואה בגטו בבודפשט, לקראת סוף המלחמה הוא הוצא עם אמו מהגטו באותה צעדה אל הדנובה.
אמו של טומי שהבינה בחושיה החדים מה עומד לקרות, ביקשה מהקצין לקחת את טומי הקטן לשירותים. כשנכנסו אל התא היא אמרה לטומי שלא יזוז ולא ישמיע הגה. הצעדה המשיכה, טומי ואמו נשארו בתוך תא השירותים וכך ניצלו חייו.
בסוף השבוע ביקרתי בבודפשט וביקרתי באנדרטת הנעליים על גדת הדנובה.
האנדרטה הוקמה לזכר נרצחים יהודים וצוענים שנטבחו במלחמת העולם השנייה.
אותם יהודים וצוענים הובאו על ידי גדודי צלב החץ ההונגריים אל גדת הדנובה שם הם נקשרו זה לזה ונורו כשהם נופלים חסרי אונים אל המים הקפואים.
אני מתעניין בסיפור הזה במיוחד בגלל הסיפור של טומי לפיד, טומי שרד את השואה בגטו בבודפשט, לקראת סוף המלחמה הוא הוצא עם אמו מהגטו באותה צעדה אל הדנובה.
אמו של טומי שהבינה בחושיה החדים מה עומד לקרות, ביקשה מהקצין לקחת את טומי הקטן לשירותים. כשנכנסו אל התא היא אמרה לטומי שלא יזוז ולא ישמיע הגה. הצעדה המשיכה, טומי ואמו נשארו בתוך תא השירותים וכך ניצלו חייו.
12.12.17
אולי זו טראומת השואה אולי זו סברה שגויה שלי, אבל יש לי את הרושם שאני רואה אצל הרבה משפחות אשכנזיות תיעוד מסודר של עץ המשפחה ושל ההיסטוריה המשפחתית. כיתום, אני יודע שדברים הם ברי חלוף ולכן תמיד אני משתדל לתעד דברים חשובים.
לא מזמן סיכמתי עם יפית מצא לוי (בת דודה שניה של אמא שלי) שנכנס את האחים של סבתא שלי (אולגה) ונושיב אותם לספר על קורות המשפחה. נפגשנו בבית של מרדכי בחולון וצללנו לראיון של כשלוש שעות, אני הייתי המראיין. ניסיתי ללכוד כל מידע אפשרי: החל בכל מידע שיש להם על המשפחות של ההורים שלהם, דרך סביבת החיים שלהם בדמשק ועד העלייה ארצה.
אולי זו טראומת השואה אולי זו סברה שגויה שלי, אבל יש לי את הרושם שאני רואה אצל הרבה משפחות אשכנזיות תיעוד מסודר של עץ המשפחה ושל ההיסטוריה המשפחתית. כיתום, אני יודע שדברים הם ברי חלוף ולכן תמיד אני משתדל לתעד דברים חשובים.
לא מזמן סיכמתי עם יפית מצא לוי (בת דודה שניה של אמא שלי) שנכנס את האחים של סבתא שלי (אולגה) ונושיב אותם לספר על קורות המשפחה. נפגשנו בבית של מרדכי בחולון וצללנו לראיון של כשלוש שעות, אני הייתי המראיין. ניסיתי ללכוד כל מידע אפשרי: החל בכל מידע שיש להם על המשפחות של ההורים שלהם, דרך סביבת החיים שלהם בדמשק ועד העלייה ארצה.
25.02.12
כשלמדתי באוניברסיטה הייתה לי מרצה שמאוד אהבתי ושמה היה ד"ר נעמי דן מאירי. נעמי לימדה על אמנות ימי הביניים והיא הייתה אחת המרצות האנדרדוגיות בפקולטה. יום אחד היא מחתה בפנינו על הנרטיב שבחרה האקדמיה כדי לתאר את האמנות של ימי הביניים: מבחינת האקדמיה אמנות זו מתחילה במאה הראשונה לספירה ונגמרת במאה ה-14, ברנסנס. הרנסנס על פי האקדמיה הוא ה"רנשימנטו" "התחייה מחדש" של האמנות ושל המדעים בכלל, סוף עידן החושך ותחילת עידן ההומניזם שבו האדם במרכז. מהרגע שהביזנטים מבססים כוח התוכנית הלימודית מתעלמת ממה שקרה באיטליה באותה תקופה. נעמי, שההתמחות שלה הייתה באמנות האיטלקית של ימי הביניים אתגרה אותנו וזרקה לחלל הכיתה סדרת שאלות: מה בעצם קרה באיטליה באותה תקופה? הציירים הפסיקו לצייר? הפסלים הפסיקו לפסל? האמנות שקטה על שמריה עד שההומניזם הוציא אותה מהבור האפל? הקורס של ד"ר דן היה קורס של שנה שלישית ופתאום חשבתי לעצמי: "מה באמת קרה באיטליה באותה תקופה?" מרוב מסגרת, מבחנים ושיעורים שכחתי לשאול את השאלות החשובות. הרגשתי כמו לקוח שבא לסניף איקאה ומתהלך רק בנתיב שהנהלת החברה רצתה שהוא יצעד בו. האם ייתכן שבאמת תרבות של מאות שנים הפכה לחסרת חשיבות וברגע אחד של בהירות היא קמה כעוף החול והמציאה את עצמה מחדש? אני חושב שלא.
פעמים רבות אני מרגיש שהשאלות של נעמי רלוונטיות גם לחיינו כיום. במבט לאחור אל המוסיקה שההורים שלנו גדלו עליה היו להיטים בריטיים, צרפתיים, איטלקים וספרדים. אלביס פרסלי האמריקאי נכח תמיד אבל המגוון היה מאוד גדול, הרבה יותר גדול מהיום. כשאריק איינשטיין ואורי זוהר חיקו את החיילים הרומים ב"לול" זה הם דיברו באיטלקית, האיטלקית הזאת הייתה השפה שהם הכירו מהסרטים ומהשירים, לא מדובר רק בטקסט מתסריט. המערבונים של סרג'יו ליאונה ופסטיבלי סן רמו היו חלק מהתרבות השולטת בישראל ובאו לידי ביטוי בהוויה בלבוש ובהתנהגות.
כשלמדתי באוניברסיטה הייתה לי מרצה שמאוד אהבתי ושמה היה ד"ר נעמי דן מאירי. נעמי לימדה על אמנות ימי הביניים והיא הייתה אחת המרצות האנדרדוגיות בפקולטה. יום אחד היא מחתה בפנינו על הנרטיב שבחרה האקדמיה כדי לתאר את האמנות של ימי הביניים: מבחינת האקדמיה אמנות זו מתחילה במאה הראשונה לספירה ונגמרת במאה ה-14, ברנסנס. הרנסנס על פי האקדמיה הוא ה"רנשימנטו" "התחייה מחדש" של האמנות ושל המדעים בכלל, סוף עידן החושך ותחילת עידן ההומניזם שבו האדם במרכז. מהרגע שהביזנטים מבססים כוח התוכנית הלימודית מתעלמת ממה שקרה באיטליה באותה תקופה. נעמי, שההתמחות שלה הייתה באמנות האיטלקית של ימי הביניים אתגרה אותנו וזרקה לחלל הכיתה סדרת שאלות: מה בעצם קרה באיטליה באותה תקופה? הציירים הפסיקו לצייר? הפסלים הפסיקו לפסל? האמנות שקטה על שמריה עד שההומניזם הוציא אותה מהבור האפל? הקורס של ד"ר דן היה קורס של שנה שלישית ופתאום חשבתי לעצמי: "מה באמת קרה באיטליה באותה תקופה?" מרוב מסגרת, מבחנים ושיעורים שכחתי לשאול את השאלות החשובות. הרגשתי כמו לקוח שבא לסניף איקאה ומתהלך רק בנתיב שהנהלת החברה רצתה שהוא יצעד בו. האם ייתכן שבאמת תרבות של מאות שנים הפכה לחסרת חשיבות וברגע אחד של בהירות היא קמה כעוף החול והמציאה את עצמה מחדש? אני חושב שלא.
פעמים רבות אני מרגיש שהשאלות של נעמי רלוונטיות גם לחיינו כיום. במבט לאחור אל המוסיקה שההורים שלנו גדלו עליה היו להיטים בריטיים, צרפתיים, איטלקים וספרדים. אלביס פרסלי האמריקאי נכח תמיד אבל המגוון היה מאוד גדול, הרבה יותר גדול מהיום. כשאריק איינשטיין ואורי זוהר חיקו את החיילים הרומים ב"לול" זה הם דיברו באיטלקית, האיטלקית הזאת הייתה השפה שהם הכירו מהסרטים ומהשירים, לא מדובר רק בטקסט מתסריט. המערבונים של סרג'יו ליאונה ופסטיבלי סן רמו היו חלק מהתרבות השולטת בישראל ובאו לידי ביטוי בהוויה בלבוש ובהתנהגות.
נשוי לגלית, אבא לאיתי ואופיר, מצחיק, אוסף גיטרות וכלי נגינה בכפייתיות, מנגן בגיטרה בס, פסנתר, חשמלית ויוקללה, צלם סטילס חובב, אוהב לערוך בוידאו, אוהב לאכול ובעלים של 'טוחן מדיה'
כל הזכויות שמורות לאורי פז 2010
טוחן מדיה בניית אתרים