31.07.18

באלבום המופתי I Put a Spell on You מ-1965 יש הרבה שירים מוצלחים. אפילו אפשר להגיד שכל השירים בו טובים מאוד. השירים עוסקים באובדן, באהבה, במין ובכעס, אבל שני שירים באלבום הזה חריגים במיוחד: האחד "Beautiful land" והשני "July Tree". כשהאזנתי לאלבום הזה בפעם הראשונה July Tree פשוט תפס אותי ולא הרפה. הוא היה תמים וטהור וההגשה של סימון עם העיבוד הנפלא של האל מוני חיברו אותו לאדמה ולטבע בצורה מכשפת.



השיר מספר על זרע של אהבת אמת שנזרע בסתיו, הזרע מחזיק מעמד באדמה הקרה והמושלגת של החורף, צומח לניצנים באביב ובסוף מתגלה כעץ גדול ונאה בקיץ. קסמה לי הפשטות של השיר וניגשתי לבדוק מי כתב אותו. הכותבת היא איב מרים (Eve Merriam) שהיתה משוררת וסופרת אמריקאית.

מרים נולדה בפילדלפיה וגילתה עניין מיוחד בשירה עוד מימי ילדותה. לטענתה, כשהיתה שומעת שיר מוקרא היא חשה ב"עקצוץ בכל הגוף", כאילו הוזרקה לה מנה של אדרנלין או חמצן. אחיה הגדול היה לוקח אותה למחזות זמר של גילברט וסאליבן וגמלה בליבה ההחלטה שהיא תהיה משוררת ושתפקידה יהיה להעביר לילדים את התחושה הנפלאה שבהאזנה לשירה ובהקראת שירה. נושא הקראת השירה בקול היה חשוב לה במיוחד. "אם נוכל לדאוג שהמורים יקריאו שירה לתלמידיהם נוכל להרוויח מזה כמה משוררים נוספים אבל בעיקר נרוויח דור של ילדים שיודעים להעריך את השפה שלהם", סיפרה.


בשיר "How to Eat a Poem" מרים מתארת בצורה ציורית ועסיסית איך כדאי לגשת אל שיר: "אל תהיה מנומס, נגוס בו, תרים אותו עם אצבעותיך ולקק ממנו את המיץ שייתכן וינזול לך אל הסנטר. הוא בשל, הוא מוכן ומחכה לך, איפה שלא תהיה".



מעבר לחוויה החושית בשיריה, היא נהגה לעסוק גם בסוגיות חברתיות. במשך שנים רבות היא נחשבה המשוררת היחידה שהכניסה נושאים חברתיים לשירת ילדים. מרים עשתה לשירת הילדים את מה שדילן עשה לתרבות המוזיקה הפופולרית ונגעה בשיריה בנושאים מהותיים כגון: מלחמה, סקסיזם, גזענות והתמכרות לטלוויזיה.

ייתכן כי נקודה זו היתה נקודת החיבור בין נינה סימון לבינה.

בסרט התיעודי "מה קרה גברת סימון?" מתוארת המשיכה ההרסנית של סימון למחאה חברתית. במשך שנים היא נאבקה כדי להגיע ללב הקונצנזוס וכשהצליחה בחרה דווקא לשנות כיוון ולהצטרף באופן פעיל למאבק השחורים בארצות הברית לשוויון זכויות. שיריה הפכו לקודרים ונוקשים יותר והציבו בפרצופה של האומה האמריקאית מראה לא מחמיאה. סימון הצטרפה להפגנות של מרטין לותר קינג, כתבה שירת מחאה (לדוגמא "Mississippi Goddam"), והלכה והקצינה בקריאה למאבק אלים וחסר פשרות מול הממשל.



למרות הצבעים הקודרים בחייה, "July Tree" מבטא יותר מכל את סיפורה של סימון; בילדותה, ליוותה את אימה בפסנתר בימי ראשון בכנסייה. אחת מבאות הכנסייה זיהתה את הפוטנציאל של סימון והחלה לאמן אותה בנגינה בצורה מסודרת. לימים סימון ביקשה לפתח את יכולותיה וביקשה ללמוד לימודים גבוהים במכון קרטיס למזסיקה בפילדלפיה. למרות ההמלצות והעמידה בתנאי הסף, היא סורבה, לטענת אביה מטעמים גזעניים. בסופו של דבר ולמרות הקשיים, סימון הפכה לזמרת מצליחה בקנה מידה בינלאומי וכך הזרע הקטן שרד את קור האדמה בחורף, הפך לניצן באביב ולבלב במלוא תפארתו בקיץ.

פורסם לראשונה בבלוג שלי "שעת אולפן" בעיתון הארץ