מוסיקה
 
02.12.18



ריצ'רד פנימן היה בן למשפחה מרובת ילדים. אביו היה מטיף נוצרי והם התגוררו במייקון, ג'ורג'יה. אחד הדברים שהשפיעו הכי הרבה על ילדותו היה מסילת הרכבת שחלפה צמוד לביתו: "בלילה הרכבת היתה מזעזעת את הבית שמול הפסים וכולם קמו מהמיטה, הם לא יכלו לישון. הרכבת השמיעה קולות רמים: צ'אק צ'אק צ'אק ... באוזני זה היה קצב, ממש כמו שיר". את ריצ'רד פנימן כולנו מכירים בתור "ריצ'רד הקטן". בעוד שאר בני המשפחה שמעו רק רעש, בראשו התנגנו קצב ומלודיה והוא גם הצליח לתרגם אותם לשפה מוסיקלית שלמה, שעליה ביסס את האמנות שלו. כל התשתית הקצבית של השיר נשמעת בדיוק כמו פעולת מנוע של רכבת.







20.11.18



בעשיריה הפותחת של השירים שאני הכי אוהב בעולם נמצא השיר Vienna של בילי ג'ואל. השיר הזה הוא מעין ליטוף מתמשך על ראשו של אדם צעיר המנסה לבלוע את העולם, ומזכיר לכולנו שלפעמים מותר ואפילו רצוי לעצור את מרוץ החיים ולהיעלם קצת. השיר מופיע באלבום המופתי של ג'ואל The stranger, שיצא אחרי האלבום Turnstiles אשר זכה להצלחה חלקית. ג'ואל ידע שהוא חייב להפגיז, אחרת הקריירה שלו תהיה בסכנה: הוא פנה לג'ורג' מרטין שהפיק את הביטלס וביקש ממנו להפיק את האלבום, אך זה סירב. הוא לא התייאש ופנה לפיל רמון, שכבר הפיק כמה אלבומי מופת לפול סיימון, וזה הסכים והפיק עבורו את אחד האלבומים היפים והמיוחדים של שנות השבעים.



אז מי כותב שיר על עיר בירה אירופית באמצע אלבום רוק, ועוד מכניס פנימה סולו אקורדיון? לבחירה האמנותית הזו יש סיבה שנעוצה בסיפורו האישי: ג'ואל הוא בנו של הלמוט ג'ואל, פסנתרן קלאסי יליד גרמניה שברח ממנה בתקופת מלחמת העולם השנייה והגיע בסופו של דבר לארה"ב. הוא נישא לרוזלינד והשתקע ברובע הברונקס שבניו יורק. הנישואין לא החזיקו מעמד וב-1957 חזר הלמוט לגור באירופה. בילי נשאר עם אימו, שלמרות הדוחק הכלכלי התעקשה על השכלתו המוזיקלית. בתקופת נעוריו הצליח בילי להגיע להישגים מוזיקליים, אך נשר מהלימודים התיכוניים ואפילו התנסה באיגרוף מקצועי (עד ששבר את אפו באחת התחרויות).









05.11.18



טוני סקלזו התיישב לארוחת הבוקר. הוא החזיק ספל קפה ביד אחת וקרא בעיתון. הכותרת בישרה על נעדרים: "זוג מסלאדו (עיר בטקסס) נעלם בטיול לשום מקום - הזוג יצא לפסטיבל מוסיקה ולא שב, בני המשפחה דואגים, משלחות חיפוש יצאו לחיפושים..." הכותרת צדה את עינו של סקלזו והוא התחיל לעקוב אחרי הסיפור באובססיביות.



כמה ימים אחר כך התפרסמה בעיתון כותרת נוספת: "בני המשפחה עדיין מבולבלים מההיעלמות". נכדתם של בני הזוג אמרה: "הדבר הכי קשה הוא המחשבה שהם סובלים או זקוקים לנו ואיננו יכולים לסייע להם". נכד אחר הציע פרס בסך 1,000 דולר לכל מי שיביא מידע שיסייע לאתר את מקום הימצאם.



לבני הזוג קראו לילה וריימונד הווארד. הם נישאו ב-1986, כשהיו בשנות השבעים לחייהם. לשניהם היה מדובר בפרק ב'. שניהם התאלמנו ולא רצו לבלות את הגיל השלישי לבד. לילה, בת 83, וריימונד, בן 88, התאהבו עד מעל לראש וחיו חיים טובים ומאושרים. בכל קיץ נכנסו לאולדסמוביל שלהם ויצאו לפסטיבל המוזיקה שמתקיים בטמפל, טקסס, כ-24 קילומטר מביתם.



18.10.18



האל בליין נכנס אל האולפן ומתיישב ליד סט התופים. בטנו גדולה ונפוחה, על ראשו כובע מצחיה ואת עיניו מכסים משקפי שמש רחבים. הוא כבר לא צעיר, השנה יחגוג 89 ובכל זאת, למרות שעברו כל כך הרבה שנים מאז הפעם האחרונה שניגן באולפן, כשהוא מכה את המכה הראשונה, זה נשמע כאילו מעולם לא הפסיק.



הרגע הזה לא נולד בקלות. דון רנדי, חברו של האל משכבר הימים, התחנן שיבוא להקליט. "הדימוי העצמי שלו ואיך שהוא רואה את עצמו לא קשור למציאות. למרות מה שהוא חושב על עצמו, ברגע שהוא תופס את מקלות התופים ומתחיל לנגן זה נשמע בדיוק אותו דבר", בדיוק כמו אז.







04.10.18



המנצח והמעבד נלסון רידל סיפר כי לפעמים פרנק סינטרה היה שואל אותו "מדוע אתה לא מעבד עבורי כמו שאתה מעבד לנט קינג קול?". רידל השיב לו כי לכל זמר מתאים משהו אחר והעיבודים שמתאימים לקול לאו דווקא מתאימים לו. ואכן, נט קינג קול היה שונה ומיוחד מכל זמר אחר. נינה סימון אמרה פעם ש"ג'אז הוא מונח של אנשים לבנים למוזיקה שחורה, המוזיקה שלי היא מוזיקה קלאסית שחורה" ואני חושב שההגדרה הזאת מתאימה מאוד גם לקול, שהצליח ליצור מוזיקה מגוונת ובעלת טווח דינאמי עשיר (בדומה למוזיקה קלאסית). בשיריו, לכל כלי נגינה תפקיד מהותי ומיוחד: התזמורת לא משמשת "שטיח אווירתי" והעיבוד מצליח ליצור בידול מובחן בין השירים.



דוגמה לכך ניתן למצוא בחליל הצד ב-Nature boy ובגיטרה הקלאסית ב-Mona lisa (שבזכותה קיבל רידל את תפקיד המעבד הצמוד של קול). קול ידע להוציא מהמעבדים שלו את המיטב, הוא היה חביב על הבריות והיטיב לטפח עם עמיתיו קשרים קרובים. בסרט התיעודי "מפחד מהחשיכה" על אודותיו מספר בנו של רידל כי כשאביו וקול היו ביחד - הם (הילדים) הרגישו כי "הם יושבים במושב האחורי של החיים" בעוד קול ואביהם יושבים מקדימה ומתווים את הדרך.



קול עבר כברת דרך מעניינת ביצירה שלו. הוא התחיל כחלק מטריו ג'אז מינימליסטי, עבר לשירי אהבה רכים ומתוקים ומשם המשיך לג'אז "מתקדם" המשלב בסיס דומיננטי ותזמור דינאמי ומעניין. אחד השלבים המרתקים והמיוחדים בקריירה המוזיקלית שלו היה שיתוף הפעולה עם המוזיקאי הבריטי ג'ורג' שרינג באלבום "נט קינג קול שר וג'ורג' שרינג מנגן" (1962). המנצח הוא ראלף קרמייקל. כשמאזינים לאלבום שומעים אלתור פסנתר מיוחד לכל אורך השירים. צורת הנגינה מאוד הזכירה לי את נגינתו של אוסקר קסטרו נבס הברזילאי באלבום Luiz Bonfa sings and plays bossa nova, בעיבודו וניצוחו של ללוש שיפרין. בשיר Samba de duas notas הפסנתר לא משאיר שניה אחת ללא אלתור וזה חריג ומיוחד.



השיר המצליח באלבום של קול ושרינג הוא Let there be love, שנשמע הרבה יותר מגניב מכל מה שנט קינג קול עשה עד אז ואין ספק שלנגינה של שרינג יש תפקיד מכריע בכך.





נט קינג קול – Let there be love







17.09.18



"השאה ואשתו ניסו לרקוד את הג'יטרבאג (כינוי לריקוד של מוסיקת סווינג). ניגשתי אליהם ואמרתי 'אתם עושים את זה לא נכון, אני אלמד אתכם איך רוקדים'. ידעתי לדבר פרסית וזה בהחלט עזר לשבור את הקרח. אחרי אותו ערב הם הזמינו אותנו לנגן עבורם עוד כמה פעמים, אחר כך כבר הפכתי להיות הפסנתרן הקבוע של השאה".



הדובר הוא אוו אובזיאן שנולד בלבנון ב-1926. אובזיאן היה מלחין ממוצא ארמני, בן למנצח ולזמרת. בתחילת דרכו ניגן בהרכב "נערי לבנון" וזה החל להופיע בבית מלון בבגדאד ומשם המשיך לאיראן. אותו ערב גורלי שבו הכיר את השאה שינה כאמור את מסלול חייו. השליט הפרסי סייע לו להתקבל לבית הספר ג'וליארד בניו יורק ושם למד נגינה קלאסית בפסנתר והלחנה. במלחמת קוריאה גוייס לצבא האמריקאי ושימש נגן פסנתר. ב-1952 שוחרר כחייל מצטיין.



אובזיאן חזר לארה"ב עם רוח גבית, המשיך בקריירה המוזיקלית שלו ו-14 שנים אחר כך עשה את פריצת הדרך המוזיקלית הראשונה שלו. הוא העניק למלחין הגרמני ברט קמפרט לחן לפסקול הסרט A Man Could Get Killed שיצא ב-1966 לאקרנים. אובזיאן קרא לקטע Beddy Bye ואם תאזינו אליו אני בטוח שתצליחו לזהות אותו.











03.09.18



זה בקלות היה יכול לשמש כפתיח של סדרת טלוויזיה. קרנות יער קוראות בקול ומתוך סבך כלי הנשיפה מתגלה גיבור העלילה בדמותו של חליל צד ונדמה כאילו הוא משתלשל אלינו על חבל מהצמרות. ואז, נט קינג קול מפליא בקולו הזך והברור: "היה היה נער, נער קסום ומוזר, אומרים שהוא נדד הרחק הרחק, מעבר יבשה וים...". השיר נקרא "נער טבע".









16.08.18



זה מתחיל בבס עוקצני ומיד אחר כך מתנגן שיר קסום שזורק אותך אל יריד שעשועים או קרקס ביום קיץ חם. לאוזן בלתי מזויינת "The Other Side of Summer", שיר הפתיחה באלבום Mighty Like a Rose" (1991)" של אלביס קוסטלו נשמע כמו ממתק קיץ חביב. השיר יצא סמוך לפרוץ מלחמת המפרץ הראשונה וקוסטלו הכין לנו גלולת מרמור מיוחדת לחופש הגדול כשהוא סוקר את כל הרע שיש לעולם להציע לנו, בין השאר הוא אפילו זורק עקיצה לעבר ג'ון לנון ולחזון האוטופי שלו ("היה פעם מיליונר שאמר לנו דמיינו עולם ללא רכוש").



האלבום הוקלט בקליפורניה והשיר הופק כמחווה לסאונד של הביץ' בויז ופיל ספקטור בשיטת "חומת הצליל". עקרון השיטה הוא להקליט במקביל את אותו סוג כלי באמצעות מספר נגנים במטרה ליצור צליל ענק ועוצמתי. בשיר הוקלדו 14 קלידים, שני בסים, שתי גיטרות ואפילו כלי הקצב הוקלטו בשתי שכבות. אחד הפסנתרנים באלבום היה לארי קנצ'ל, האיש שניגן את הפסנתר ב-"Bridge over Troubled Water" של סיימון וגרפונקל.







31.07.18



באלבום המופתי I Put a Spell on You מ-1965 יש הרבה שירים מוצלחים. אפילו אפשר להגיד שכל השירים בו טובים מאוד. השירים עוסקים באובדן, באהבה, במין ובכעס, אבל שני שירים באלבום הזה חריגים במיוחד: האחד "Beautiful land" והשני "July Tree". כשהאזנתי לאלבום הזה בפעם הראשונה July Tree פשוט תפס אותי ולא הרפה. הוא היה תמים וטהור וההגשה של סימון עם העיבוד הנפלא של האל מוני חיברו אותו לאדמה ולטבע בצורה מכשפת.







15.07.18



כשהייתי ילד היה לי שכן בבניין שקראו לו דני לנג, המשפחה שלו חיה אתנו בבניין במשך כמה שנים ואז הם היגרו לארץ אחרת ולא שמעתי מהם. לקראת גיל הנעורים הם חזרו מארצות הברית והבית שלהם היה אחת מתחנות התרבות המשמעותיות ביותר בחיים שלי: כל הבית היה מלא בדיסקים ותקליטים ואני בהתקף מאנץ' מוזיקה מטורף ניסיתי לבלוע כל מה שיכולתי. בכל יום הייתי לוקח מהם ערימת דיסקים ומעתיק אותם לקלטות: ביטלס, קינקס, ניל דיאמונד, ברוס ספרינגסטין, כמויות אדירות של מוזיקה משובחת.



אחד האלבומים שהכי התחברתי אליהם היה Negotiations and Love Songs. אוסף של פול סיימון שהכיל את מיטב השירים של קריירת הסולו שלו מהאלבום הראשון ועד Graceland. כל שיר היווה צוהר אל אלבום אחר של סיימון וכמובן שלכולם התחברתי. סוד קסמו של פול סיימון בנוי ממרכיבים רבים: הוא אנטי גיבור: הבן נמוך הקומה של השכנים, הוא כותב טקסטים מעמיקים ומעניינים, הוא מלחין בחסד, הוא מוזיקאי מעולה: תמיד תפקידי כלי הנגינה באלבומים שלו מורכבים ומאתגרים ויש לו עוד תכונה אחת שאני אוהב במיוחד ואני קורא לה "מגלה ארצות". כמו מרקו פולו הוא תמיד נכון לעלות על הסיפון, להפליג אל יעד מעניין וחדש, לחזור ולספר מה שגילה.











04.07.18



הכל התחיל באלבום של אנני לנוקס שנקרא "נוסטלגיה". האלבום נפתח בשיר יפה ומיוחד שנקרא Memphis in June, לא הכרתי את השיר וניגשתי אל המקורות לחפש מי כתב אותו. השם היה הוגי קרמייקל, במרוצת חיי שמעתי פה ושם את השם אבל מעולם לא התעמקתי בפועלו. מסתבר שגם את השיר הבא באותו אלבום הוא כתב ואותו אתם בטח מכירים, הוא נקרא Georgia On My Mind, הלהיט זוכה הגראמי של ריי צ'ארלס משנת 1960.









26.05.18



אחד השירים היפים ביותר של הקרפנטרס נקרא For all we know, לטעמי השיר כל כך טוב עד כדי כך שהוא בוהק מעל רוב השירים באלבום האוסף של ההרכב וזה חתיכת הישג כי כל שיר שם הוא מאסטרפיס פסיכי.



השיר הולחן על ידי פרד קארלין, נגן חצוצרה שניגן מגוון רחב מאוד של סגנונות. קארלין הוא מכונה משומנת של מוסיקה לטלויזיה ולקולנוע והיה מועמד לפרס האמי 11 פעמים. המילים נכתבו על ידי רוב וילסון וארתור ג'יימס. מסתבר שארתור ג'יימס הוא ג'יימס גריפין שהיה חבר בלהקת Bread. גריפין היה חתום בחוזה עם חברת אלקטרה ולא רצה שידעו שהוא עושה דברים נוספים בנוסף לנגינה בלהקה אז הוא אימץ שם בדוי. השיר נכתב במקור לפסקול של הסרט Lovers and other strangers משנת 1970 ובוצע על ידי זמר בשם לארי מרדית'.





12.02.18



ביום יום שלי אני מתעסק בתוכן ושיווק באינטרנט ואחד הדברים שאני הכי אוהב שם זה שהכל מדיד ומפולח. אפשר לבדוק כל סברה עד הפרט האחרון, להסיק מסקנות ולשפר. בתחום בניית האתרים שני הדברים שהכי מסייעים לשפר תוצאות הם מה שנקרא "ממשק משתמש" ו"חווית משתמש". אתר אינטרנט צריך להניע גולש להיכנס ולמצוא את מה שהוא מחפש ובסופו של דבר לבצע פעולה כלשהי. בסופו של דבר הכל מתנקז למה שנקרא "יחס המרה". אם לאתר יש יחס המרה של חמישה אחוזים (זאת אומרת שעל כל מאה גולשים חמישה משאירים פרטים) והצלחת לשפר את היחס לעשרה אחוזים זה אומר שהרווחת עוד חמש עסקאות פוטנציאליות בחודש או עוד שישים עסקאות פוטנציאליות בשנה וזה מהותי לכל עסק.



ונעבור לתחום אחר לגמרי, אחד האנשים הכי מהותיים ב"ממשק המשתמש" ו"חווית המשתמש" של הגיטרה החשמלית הוא בחור שלא שמעתם עליו מעולם בשם פרדי טווארס. טווארס הוא האיש העומד מאחורי הגיטרה האגדית "פנדר סטרטוקסטר", העבודה שלו הייתה כל כך טובה עד כדי כך שכבר יותר משישים שנה אף אחד לא שינה בה כמעט כלום.






10.02.18



בלימודי תולדות האמנות באוניברסיטה הגעתי למסקנה שאני אוהב חלק מהאמנויות יותר וחלק פחות וגיבשתי לעצמי תפיסה של "אמנויות זוגיות" ו"אמנויות אי זוגיות". האמנויות השלוות, השלמות, ה"קלאסיות", הגשמיות היו הזוגיות. האמנויות המסוכסכות, הרוחניות, הלא ריאליסטיות נחשבו כ"אי-זוגיות". בדרך כלל אחרי אמנות אי זוגית, הגיעה אמנות זוגית, לדוגמא: אמנות מצרים העתיקה – אי זוגית, אמנות יוון הקלאסית – זוגית, אמנות ימי הביניים – אי זוגית, אמנות הרנסנס – זוגית וכן הלאה. בעייני, יש הרבה קסם בתפיסת המרחב המצרית, באיקונוגרפיה הימי ביניימית ובקוביזם של פיקאסו. הרבה יותר מהפסלים היווניים המושלמים ומהריאליזם של ז'אק לואי דוד (על זאת ועוד ב"רנסנס בתחת שלי").





04.02.18



במסגרת השיטוטים האינסופיים שלי באפל מיוזיק שמתי לב שבכל פעם שהשם "נלסון רידל" מוצמד לשם של אמן גדול (לדוגמא: נט קינג קול, אלה פיצ'גראלד, ז'ובים, פרנק סינטרה) זה בהכרח מעיד על כך שהביצועים עומדים להיות מיוחדים ומעניינים. החלטתי לחקור קצת על הרידל הזה ומסתבר שהוא אחד מעמודי התווך של המוסיקה המערבית במאה העשרים. קצרה היריעה מלהכיל את כמות ההפקות המוסיקליות שהאיש הפנומנאלי הזה השתתף בהן, בהמשך אציין חלק מהן.






27.01.18



פעם האזנתי לספיישל של יואב קוטנר עם גידי גוב, ומשה לוי (פסנתרן, קלידן, מפיק מוסיקלי ומה לא...) סיפר שם שהפסנתר של "נאחז באוויר" מושפע משיר אחר של אלביס קוסטלו. הפסנתר ב"נאחז באוויר" מאוד מובחן, הצליל שלו מאוד גדול ועוצמתי. אני לא כזה מומחה באלביס קוסטלו, לא ידעתי מאיפה זה בא והנחתי לזה.






23.01.18

כמו העימות בעזה, אחת לכמה זמן מתפרץ לו לתודעה התקשורתית נושא "המוסיקה המזרחית והאפליה" לכאורה אותה חווים אמנים מזרחיים. בכל פעם הנושא הזה מפעיל אותי מחדש. כששאלו את הזמרת נינה סימון בנוגע לסגנון המוזיקלי שלה היא הגדירה זאת כך: "ג'אז הוא מונח של אנשים לבנים למוזיקה שחורה, המוזיקה שלי היא מוזיקה קלאסית שחורה". סימון לא מסכימה שמישהו אחר יתחום אותה בהגדרה משלו, היא דורשת את החירות להגדרה נקייה של הסגנון שלה. יש לי חברה דעתנית אחת שפרסמה פוסט בפייסבוק ש"אין דבר כזה מזרחיים". בתפיסת העולם ההומניסטית שלה היא מתכוונת להגיד שבעצם כבני אדם אין שום דבר שמבדיל בינינו. זאת אומרת ש"מזרחי" זו הגדרה של מישהו שהוא לא "מזרחי" ומטרת ההגדרה היא לבדל את ה"מזרחי" מה"לא מזרחי".






17.01.18

כשחגגתי בר מצווה (1990) ההורים שלי שכרו את שירותיו של יורם מ"פניקה" מרחובות שיתקלט. יורם היה דיג'יי מאוד מצליח באותה תקופה וידע לתת שירות טוב ללקוחותיו. כדי להרשים את אבא שלי הוא העתיק לו לקלטת טייפ את האוסף של נט קינג קול. משום מה השיר האחרון "Those Lazy Hazy Crazy Days Of Summer" הופיע ראשון בקלטת והשיר הראשון "Sweet Lorraine" בכלל לא הופיע.



בכל מקרה, אחד השירים היפים באוסף הוא "Somewhere Along The Way" משנת 1952. השיר הולחן על ידי קורט אדאמס ונכתב על ידי סמי גאלופ. במהלך השנים הוא בוצע על ידי טוני בנט, פרנק סינטרה ובט מידלר.







16.01.18

מכירים את "מיסרלו"? נעימת הפתיחה של הסרט "ספרות זולה". חשבתם פעם למה היא נשמעת כל כך ערבית? הביצוע המפורסם שייך לדיק דייל, גיטריסט גולש גלים מקליפורניה שנקרא "המלך של גיטרת הגלישה". דיק השובב הוא ריצ'ארד אנטוני מנצור. בן למהגר לבנוני ואמא בלרוסית.

למרבה המזל בילדותו, ריצ'ארד הקטן היה מבלה זמן עם דודו, שניגן בדרבוקה ובעוד וספג ממנו מוסיקה ערבית. הפריטה של דייל על הגיטרה מאוד מזכירה פריטה על עוד. אגב, עוד אמן שערבב את העוד עם כלים מערביים הוא מוריס אל מדיוני האלג'יראי. שכמקשיבים לנגינה שלו על הפסנתר זה ממש מזכיר פריטה על עוד.







20.12.17

הכל התחיל במסגרת העבודה על דף הפייסבוק שלי "אנטי פאזה במונו", קילפתי את השירה מהשיר Son of a preacherman של דאסטי ספרינגפילד, ישבתי והאזנתי לפלייבק המושלם וחשבתי לעצמי שאני חייב לגלות שני דברים: 1. מי מנגן שם על הגיטרה. 2. האם הוא מנגן על טלקסטר. יש לי פטיש חזק מאוד לפנדר טלקסר ואני תמיד מנסה לעשות לעצמי מבחני זיהוי ולראות אם אני מנצח במבחן: טלקסר או סטרטוקסטר. אז התחלתי לחפש וגילית די מהר שהגיטריסט שמנגן באלבום הזה הוא רג'י יאנג. לתדהמתי גיליתי שרג'י יאנג הוא נגן אולפן מחונן שחתום על נגינה במעל מאה להיטים של העשיריה הראשונה, בין האומנים שהוא עבד איתם אפשר למצוא את: אלביס פרסלי, ניל דיאמונד, דאסטי ספרינגפילד, דיאן וורוויק, ווילי נלסון, ג'וני קאש, ג'רי לי לואיס ועוד.



את הקריירה המקצועית התחיל יאנג כנגן הופעות. הוא הופיע בשנות החמישים עם: ג'וני קאש, קארל פרקינס ורוי אורביסון. בשנות השישים הוא היה חלק מההרכב של ביל בלאק שנקרא "ביל בלאק קומבו". בשנת 1964 הביטלס ביקשו מההרכב שיחממו אותם במסע ההופעות האמריקאי שלהם. בסוף 1965 ביל בלאק מת ויאנג עבר לעבוד כנגן אולפן. בין 1967 עד 1971 הוא השתתף בהקלטת כ-120 להיטים, ב 1971 האולפן נסגר, יאנג עבר לנאשוויל ועבד עם ווילי נלסון, אלביס פרסלי, כריס כריסטופרסון ועוד. יאנג זכה להוקרה ב"היכל התהילה של הקאנטרי" ב-2008, מעבר לכך הוא היה מועמד לגראמי והופיע במרכז קנדי לכבוד ג'וני קאש ווילי נלסון. במופע ב"היכל התהילה של מוסיקת הקאנטרי" רג'י מנגן כמה דוגמאות ללהיטים בהם השתתף.


22.12.17

תרגעו, אני לא באמת חושב ככה. אבל מי שכן חושב ככה זה האיש ששר את השיר הזה וכמו שאתם יודעים קוראים לו פרנק סינטרה. בשנת 1966 סינטרה היה במצב לא טוב, המעריצים הלכו והתדלדלו ונראה היה כי אין בו עניין מיוחד יותר. הוא החליט ללכת לכיוון מוסיקלי חדש והקליט את האלבום "Strangers in the night". מלאכת התזמור והניצוח ניתנה לנלסון רידל (זוכה שלושה פרסי גראמי), שעבד עם אלה פיצג'ראלד, ז'ובים, נט קינט קול, פגי לי ועוד. הקונספט של רידל לאלבום היה שילוב של עיבודי פופ עם תזמורים ג'אזיים. החומרים הורכבו מקלאסיקות ג'אז ומשירים חדשים. 









18.12.17

אחד הקטעים היפים בסרט The Wrecking Crew הוא הקטע המספר על ההקלטות של Something Stupid של ננסי ופרנק סינטרה. ננסי מספרת שבדיוק באותו זמן פרנק סינטרה הקליט עם ז'ובים את האלבום הברזילאי שלו וכשהם באו לאולפן נגני האולפן של פרנק יצאו וקבוצת המופרעים (ה Wrecking Crew) של ננסי הגיעה. ובאמת האלבום של פרנק עם ז'ובים הוא פאר יצירה קלאסי אבל החבר'ה של ננסי היו נגנים של רוקנ'רול. כאלה שיודעים "להתחפש" למוסיקה ממחוזות אחרים. אפשר להגיד שהם עשו מבחינה מוסיקלית את מה שדיוויד בואי ומארק בולאן של טי רקס עשו אחר כך מבחינה בימתית, הם ידעו להחליף צורה למה שבא להם. מה שלא עניין במיוחד את הנגנים של סינטרה.









09.11.17

"נכון להיום" שיצא בשנת 1982 היווה פריצת דרך עבור זהר בתקשורת הממוסדת ויש בו שירים נפלאים שנכתבו והולחנו על ידי אביהו מדינה, אבנר גדסי, צוריאל לוי, שלמה כישור ועוד...

חשוב לזכור שלצד כל אלה, האלבום לא היה מצליח כפי שהצליח ללא העיבודים המוסיקליים של ננסי ברנדס והיד הבוטחת של גרי אקשטיין ושמוליק ארוך על המיקסר. האלבום הופק במסגרת חוקי המשחק של המוסיקה הישראלית (לעומת האלבומים הקודמים שנשמעו כמו הקלטת קריוקי בפלאג-אין). תמיד כש"מזרחיים" ו"אשכנזים" שיתפו פעולה כולם הרוויחו. כך גם לגביי שימי תבורי, עמיר בניון ועוד.

חוץ מזה, לשיר "מפרץ שלמה" של שלמה כישור וצוריאל לוי יש לחן פלאי.






1996, מאיר בנאי מופיע מול חיילי צהל בלבנון במהלך מבצע "ענבי זעם". גלי צהל יזמו, הקליטו ושידרו כמובן. אתמול דגמתי והעליתי את המופע בשלמותו. תיהנו וכמובן לא להפסיד את "גשם". שודר במסגרת "מוטל בספק" עם טל ברמן.



הוקלט על ידי גלי צה"ל

הוקלט בלבנון במהלך מבצע ענבי זעם 1996

במסגרת "מוטל בספק" עם טל ברמן

יאיר מיכאל - גיטרה. סאונד - אמנון גוזי. מנהלת הצגה: רבקל'ה.

טכנאי קול מטעם גלי צהל: בני יהודאי ושוקי סוררו.

מוצב טבק - לבנון.






05.07.15

צה''ל לא שוכח ולא סולח!

בשנת 98 פינלי קוואי היה סיפור הצלחה גדול. Sunday Shining שגשג במצעדי הפזמונים והייתה אמורה להתקיים הופעה בסינרמה. באותו זמן הייתי טכנאי שידור צעיר והשתתפתי כחלק מצוות טכנאים בהרבה הופעות חיות. כמה שבועות לפני המופע קיבלתי כבר את התג לבק סטייג'. ברגע האחרון פינלי חטף דלקת אוזניים וההופעה התבטלה. התג שכב אצלי בקופסת פלסטיק ישנה במשך שבע עשרה שנה והנה פתאום, משום מקום, התבשרתי כי פינלי מגיע להופיע בארץ.





15.07.15

בשנת 1997 הוקלטה תוכנית מיוחדת של ספרים רבותיי ספרים בהגשת ציפי גון גרוס לזכרה של תרצה אתר. לכבוד התוכנית הוקלטו שני שירים שנכתבו על ידי אתר, הראשון: 'בשנתי - הולחן על ידי נתן סלור (הבן של תרצה) ובוצע על ידי קרני פוסטל, השני: 'ושוב נהיה ערים' הולחן ובוצע על ידי יהודית רביץ.



(להמשך האייטם)





09.03.16



אחד הפרויקטים שהכי אהבתי לעשות כעצמאי היה "פינות מנהיגות" – פרויקט פינות וידאו שערכתי ביחד עם פרופסור דוד דרי ואפרת אשל עבור מכון מנדל למנהיגות. הפינות נגעו באספקטים שונים של מנהיגות ואחת הפינות שהשפיעה עליי הכי הרבה עסקה ב"שינוי לצד המשכיות". פרופסור דרי טוען כי כדי ששינוי יצליח, האנשים זקוקים שיהיה בו אלמנט של המשכיות. אחת הדוגמאות היפות שהוא מביא היא מהסרט "לשמור אמונים" של אדוארד נורטון משנת 2000.







02.10.14

לאחר מאבק משפטי ממושך זכתה היום איה כורם בנצחון קטן כשבית המשפט העליון פסק לטובתה בתיק נגד חברת "עננה".

ראשית הסיפור בשנת 2005 בה כורם הייתה בגיל 22 וחתמה על הסכם עם חברת "עננה". "עננה" היו אמורים לנהל את כורם כאמנית, לממן את כל הנדרש ובתמורה היא תתחלק איתם בהכנסות 50-50. האלבום הראשון של כורם היה הצלחה מסחררת, אלה שבאו אחריו זכו להצלחה פחותה, לטענתה של כורם חברת התקליטים לא עמדה בהתחייבויות כלפיה. השופטים הביעו מורת רוח מהחוזה שחברת התקליטים החתימה אותה עליו (שתוקפו 18 שנה) ושלחו את שני הצדדים לגישור במטרה לסיים את ההתקשרות העסקית ביניהם. הסיפור סוקר בתקשורת והדמגוגיתון - "המקום הכי חם בגיהנום", שאוהב לפרסם מאמרים תומכים באנשים שלא יודעים לקחת אחריות על עצמם הגדיל לעשות ויצא במאמר הגנה על "הצמיתה" איה כורם שנכלאה במגדל של חברת עננה המרושעת ללא מושיע.









29.11.13

אם צוות תסריטאים היה כותב את סיפור חייו של אריק איינשטיין הוא היה נראה בדיוק כך. "הבן הבכור של מדינת ישראל", נולד בעיר מספר 1, יפה תואר, ספורטאי מצטיין, ההארד קור של האמא של הממסד שמשמש פלקט יפה של ימי הלהקות הצבאיות והחיים של לפני הרוקנרול, מאמץ את הרוקנרול לחיקו ומדביק בו את כל המדינה, מתחתן, מתגרש, שחקן מצליח, מגדל אגדות רוק אחת אחרי השנייה, נאלץ להיפרד משותפו שמואס בהוללות ופורש אל העולם החרדי, עובר תאונת דרכים קשה, מסתגר בביתו, כותב לילדים ומתעקש להמשיך להוציא אלבומים ובמקביל להתפייד מהחיים שלנו. יש פה חומר ל-20 עונות של דרמה משובחת.



קשה להפריז במרכזיותו של אריק איינשטיין בתרבות הישראלית. אריק זכה להיות תחנת הממסר הלוקאלית לכל התופעות ששטפו את העולם. בשבילנו הוא היה בבואתו של ביל היילי כמבשר הרוקנרול בישראל, בבואתו של אלביס כגרסה צברית יפת תואר וכריזמטית שבחורות נופלות לרגליו, בבואתו של בוב דילן בתפקיד הכועס על כל העולם ובבואתו של פרנק סינטרה המייצג של העולם שלפני מהפכת ילדי הפרחים והרוקנרול.



איש חכם אמר לי פעם שסוד כוחה של מנהיגות הוא לדעת ליצור שינוי לצד המשכיות. הקהל מוכן להתקדם קדימה כל עוד אתה לא מושך לו את השטיח מתחת לרגליים וכמו לנון ומקרטני גם איינשטיין ידע לעשות את זה בצורה הכי טובה מכולם, והקהל בהחלט הלך אחריו. אריק היטיב פעמים רבות להבין לאן נושבת הרוח, לצרף אליו את האנשים המתאימים ביותר למשימה ולתת לקהל שלו את התוצאה הטובה ביותר שזכתה לאהדה הגדולה ביותר.



05.04.13

השבוע הלך לעולמו בגיל 79 המפיק המוסיקלי האגדי פיל רמון. רמון היה מועמד לגראמי 33 פעמים וזכה בו 14 פעמים. הוא נולד בדרום אפריקה, בילדותו ניגן בכינור, היגר לארצות הברית, למד מוסיקה בבית הספר הידוע ג'וליארד ובגיל 25 הקים את אולפן ההקלטות הראשון שלו.



נחשפתי לשמו של רמון באלבומים של האמן האהוב עליי ביותר: פול סיימון. אני חושב שאם יש משהו שאפשר לקרוא לו "סאונד אמריקאי" רמון הוא אחד האדריכלים המרכזיים החתומים על המושג הנ"ל. פעם ג'ורג' מרטין, המפיק האגדי של הביטלס התראיין וסיפר כי תמיד הם (הבריטים) הסתכלו בקנאה על האולפנים האמריקאים, על העושר והאפשרויות שלא היו נפוצים באנגליה. רינגו סטאר סיפר שהאלבום סרג'נט פפר הוקלט בטייפ סלילים של ארבעה ערוצים למרות שבמחסנים של חברת התקליטים שלהם EMI כבר הייתה מכונת שמונה ערוצים שלא הופעלה מכיוון שהחברה "התקמצנה" על קניית תקע מתאים לחשמל.









09.03.12

את השירות הצבאי שלי עשיתי כטכנאי שידור בגלי צה"ל ובמסגרתו ראיתי את כל מה שהשנים 96-99 יכלו להציע. ראיתי את דיוויד בואי ממרחק יריקה, הוקפצתי לזירות פיגוע, עוכבתי על ידי המאבטחים של מדלן אולברייט, קלינטון נופף לי לשלום, חולצתי משקיעה עם ניידת השידור על ידי המאבטחים של ג'יבריל רגוב וכו' וכו' אבל היום המגניב ביותר שחוויתי בגלי צה"ל היה היום בו גיליתי את האנטי פאזה. כשאני אומר גיליתי אני לא מתכוון שגיליתי אותה לעולם אלא שהעולם גילה אותה לי. הפוסט הבא הולך להיות טכני ומוזר אבל אם אתם אוהבי מוסיקה זה יהיה שווה את זה, אז כדאי לכם להחזיק מעמד. כמו כן, מומלץ להאזין לקטעי האודיו עם אוזניות או רמקולים נורמאליים.



אז מה זה אנטי פאזה? כשאנחנו שומעים מוסיקה היא בדרך כלל בוקעת משני רמקולים: ימני ושמאלי. הפעולה שנוצרת ברמקול היא העברת גלי קול באמצעות דחיפה ומשיכה של אוויר, לגל קול יש מופע חיובי או שלילי. אם יצא לכם פעם לחבר את הרמקולים למערכת בטח שמתם לב שיש שם חוט אדום וחוט שחור וגם על הרמקול יש מחבר אדום ומחבר שחור. הצבעים קובעים מה יהיה המופע של אותו הרמקול. זה לא משנה לאיזה צבע תחברו כל חוט כל עוד אתם מחברים את זה זהה בשני הרמקולים. מדוע? בתור אחד שהבריז ממספיק שיעורי מתמטיקה ופיסיקה בתיכון אפילו אני אוכל לספר לכם ששני גלים באותו מופע מחזקים זה את זה ושני גלים במופעים הפוכים מבטלים זה את זה. משמע: כל מה שנשמע זהה בשני הרמקולים ייעלם, כל מה ששונה יישאר.




התמונה באדיבות ויקיפדיה

29.01.12




אתה מושך את האריזה הדקה מהמדף, תופס את הניילון בקצה האצבעות וחושף אותו בעדינות, ביד השנייה אתה שולף את השול השחור, משתדל לא להשאיר טביעות אצבע. ביד השנייה אתה אוחז בתקליט ממרכזו ומשחיל אותו אל הבליטה במרכז הפלטה. אתה מרים את המתג ההפעלה, תופס את הזרוע הקלה בקצה האצבע ובעדינות שיא מניח את המחט על התקליט. חרחורים בקצב סדיר מתחילים להישמע ובתוך כמה שניות צליל מוכר ממלא את החדר. המוסיקה מתפשטת אל תוך האוזן ומתפזרת בכל הגוף, כמו סם. מאותו הרגע המסע מתחיל וזה לא משנה איפה אתה, משנה איפה המחבר התכוון שתהיה.





14.01.12 



כבר הרבה זמן אני רוצה לכתוב על השיר 'רנה וג'ורג'ט מגריט וכלבם אחרי המלחמה'.

השיר הוא חלק מהאלבום "Hearts and Bones" של פול סיימון. האלבום יצא בשנת 1983 והיה אמור להיות אלבום איחוד בין סיימון לגורפינקל, רעיון שנכשל מכיוון שגורפינקל התנגד לאופי האישי של השירים בו וטען שאינו מייצג אותו.







עד לא מזמן ההסבר שהכרתי לשיר היה שכלתני: פול סיימון ניסה לממש את הציור הסוריאליסטי במילים ולחן. הרעיון היה לכתוב שיר סוריאליסטי על אמן סוריאליסטי. יסוד היצירה הסוריאליסטית מחבר בין שני גורמים שאין ביניהן קשר או היתכנות. באופן כמעט מוחלט יצירותיו של רנה מגריט קוראות תיגר על המציאות אותה אנחנו מכירים ומציגות סיטואציות סוריאליסטיות שונות.

(להמשך האייטם)






28.11.09



פעמים רבות שמעתי אנשים אומרים "הלוואי שהיית יודע לנגן, חבל שלא התחלתי עם זה בגיל צעיר". אז אם אתם Late Bloomers או מוסיקאים שמחפשים גיוון ההמלצה שלי בשבילכם היא יוקללה.

יוקללה הוא אחד הכלים הכי קלים לנגינה, יש לו ארבעה מיתרים והוא מגיע מהוואי.



התחלתי לרחרח לגביי היוקללה אחרי שראיתי סרטון של פול מקרטני ביו טיוב שם הוא סיפר שהוא, ג'ון וג'ורג' התחילו את לימודי הנגינה שלהם על היוקללה. חיפשתי באינטרנט איפה אפשר לקנות כלי כזה וראיתי שחנויות מוסיקה רבות מוכרות כלים כאלה. ניגשתי לסניף כלי זמר בצומת ביל"ו וראיתי שהם מוכרים יוקללה של חברת MAHALO.




02.02.10



לפני כמה שבועות נחשפתי (על ידי אסף סיטון) להרכב 'Pomplamoose'.

מדובר בבחור ובחורה מלוס אנג'לס שמפיקים ביצועים ביתיים משלהם לקלאסיקות מוכרות ולחומרים מקוריים. בשבועיים האחרונים הם הפכו ללהיט חם מאוד ביו טיוב ובפייסבוק להם זוכים לכמה מיליונים של צפיות לביצועים המגניבים שלהם.

הביצוע הראשון שלהם ששמעתי היה של השיר Single Ladies של ביונסה.



ההרכב מצא חן בעיניי מכמה סיבות ראשית, נראה שעולם עריכת האודיו והוידאו משולבים אצלהם בצורה מאוד מעניינת,

הכנת ה'קליפ' היא חלק מובנה מתהליך ההקלטה, כבר לא מדובר בהקלטת אודיו שעליה עושים התאמת שפתיים (ליפסינג) בשלב מאוחר יותר. מעניין שכל המניפולציות שנעשות על השירה (סקראצינג' ומשחק בדיליי) באות לידי ביטוי גם בוידאו.













כל הזכויות שמורות לאורי פז 2010
טוחן מדיה בניית אתרים