29.11.13
אם צוות תסריטאים היה כותב את סיפור חייו של אריק איינשטיין הוא היה נראה בדיוק כך. "הבן הבכור של מדינת ישראל", נולד בעיר מספר 1, יפה תואר, ספורטאי מצטיין, ההארד קור של האמא של הממסד שמשמש פלקט יפה של ימי הלהקות הצבאיות והחיים של לפני הרוקנרול, מאמץ את הרוקנרול לחיקו ומדביק בו את כל המדינה, מתחתן, מתגרש, שחקן מצליח, מגדל אגדות רוק אחת אחרי השנייה, נאלץ להיפרד משותפו שמואס בהוללות ופורש אל העולם החרדי, עובר תאונת דרכים קשה, מסתגר בביתו, כותב לילדים ומתעקש להמשיך להוציא אלבומים ובמקביל להתפייד מהחיים שלנו. יש פה חומר ל-20 עונות של דרמה משובחת.
קשה להפריז במרכזיותו של אריק איינשטיין בתרבות הישראלית. אריק זכה להיות תחנת הממסר הלוקאלית לכל התופעות ששטפו את העולם. בשבילנו הוא היה בבואתו של ביל היילי כמבשר הרוקנרול בישראל, בבואתו של אלביס כגרסה צברית יפת תואר וכריזמטית שבחורות נופלות לרגליו, בבואתו של בוב דילן בתפקיד הכועס על כל העולם ובבואתו של פרנק סינטרה המייצג של העולם שלפני מהפכת ילדי הפרחים והרוקנרול.
איש חכם אמר לי פעם שסוד כוחה של מנהיגות הוא לדעת ליצור שינוי לצד המשכיות. הקהל מוכן להתקדם קדימה כל עוד אתה לא מושך לו את השטיח מתחת לרגליים וכמו לנון ומקרטני גם איינשטיין ידע לעשות את זה בצורה הכי טובה מכולם, והקהל בהחלט הלך אחריו. אריק היטיב פעמים רבות להבין לאן נושבת הרוח, לצרף אליו את האנשים המתאימים ביותר למשימה ולתת לקהל שלו את התוצאה הטובה ביותר שזכתה לאהדה הגדולה ביותר.