16.08.18

זה מתחיל בבס עוקצני ומיד אחר כך מתנגן שיר קסום שזורק אותך אל יריד שעשועים או קרקס ביום קיץ חם. לאוזן בלתי מזויינת "The Other Side of Summer", שיר הפתיחה באלבום Mighty Like a Rose" (1991)" של אלביס קוסטלו נשמע כמו ממתק קיץ חביב. השיר יצא סמוך לפרוץ מלחמת המפרץ הראשונה וקוסטלו הכין לנו גלולת מרמור מיוחדת לחופש הגדול כשהוא סוקר את כל הרע שיש לעולם להציע לנו, בין השאר הוא אפילו זורק עקיצה לעבר ג'ון לנון ולחזון האוטופי שלו ("היה פעם מיליונר שאמר לנו דמיינו עולם ללא רכוש").

האלבום הוקלט בקליפורניה והשיר הופק כמחווה לסאונד של הביץ' בויז ופיל ספקטור בשיטת "חומת הצליל". עקרון השיטה הוא להקליט במקביל את אותו סוג כלי באמצעות מספר נגנים במטרה ליצור צליל ענק ועוצמתי. בשיר הוקלדו 14 קלידים, שני בסים, שתי גיטרות ואפילו כלי הקצב הוקלטו בשתי שכבות. אחד הפסנתרנים באלבום היה לארי קנצ'ל, האיש שניגן את הפסנתר ב-"Bridge over Troubled Water" של סיימון וגרפונקל.



ברשימת הקרדיטים באלבום צד את עיני שמו של כלי נגינה אחד שלא הכרתי והוא נקרא Optigan, מקור השם הוא הלחם של צמד המילים "אופטי" ו"אורגן". הכלי יוצר על ידי חברת בת של חברת הצעצועים Mattel מקליפורניה. פיתוחו החל ב-1968 והוא יצא לשוק שלוש שנים מאוחר יותר. השקתו לוותה בפרסומת טלוויזיה בכיכובו של השחקן קארל בץ (Carl Betz) "שיחקתי (Played) רופא, שיחקתי עורך דין אבל מעולם לא ניגנתי (Played) על כלי נגינה עד האופטיגן".



האופטיגן נועד לנגנים חובבים והדבר המעניין בו הוא הדרך בה הוא מפיק את הצליל. לעומת אורגן, או פסנתר, לאופטיגן אין מחולל צליל, ב"בטנו" נמצא תקליט שעליו מוקלטים תפקידים שלמים של כלי נגינה במקצבים ובאקורדים שונים. מה שמעניין הוא שהתקליט אינו כתקליט מוזיקה אלא תקליט אופטי, ששיטת הקריאה ממנו דומה לקריאה של סרט צילום. הנגינה על האופטיגן פשוטה: הנגן בוחר את הסגנון באמצעות הכנסת התקליט הרלוונטי, מנגן את האקורדים באצבע אחת ביד שמאל (כמו באקורדיון) ואת המלודיה על הקלידים בצד ימין. ניתן לבחור תפקידים שונים ולשנות את הקצב בהתאם לשיר אותו מנגנים.



תהליך ההקלטה וההסבה של הערוצים לתקליט האופטי של האופטיגן היה מפרך. בשלב ראשון הוקלטו כל התווים והאקורדים האפשריים על סרטי קול. סרטי הקול עברו תהליך של מאסטרינג ואחר כך הושוו לסרטי הקול האחרים בכיוון ובצליל. אחר כך הומרו הסרטים לפילם בקוטר 35 מילימטר ובסופו של דבר הועלו לתקליט האופטי בקוטר 14 אינץ'. תהליך מורכב שהצריך רמת דיוק ומקצועיות גבוהה ביותר.



האופטיגן לא זכה להצלחה מסחרית והמכירות הלכו ופחתו עד שהחברה הפסיקה לייצרו ב-1976. המחיר היה גבוה מדי עבור מוצר חובבני והתמורה היתה נמוכה מדי עבור מוצר מקצועי. במכשיר התגלו כמה ליקויים טכניים משמעותיים: איכות הדגימה היתה בינונית, נשמעה זליגה בין האקורדים השונים (מה שגרם לכלי להישמע כמזייף) וההתפתחויות הטכנולוגיות של הסמפלר והמחשב הפכו את האופטיגן למיותר. במשך שנים השתמשו בו רק "ממתיקי סוד" בהם: להקת Blur, אלביס קוסטלו מיודעינו, פיונה אפל, מאני מארק, טום ווייטס ואפילו הבמאי דיוויד לינץ' בפסקול של אחד מפרקי "טווין פיקס".


אופטיגן 1 – היצירה החותמת את האלבום "13" של להקת Blur:


ב-2017 החליטו מספר משוגעים לדבר להחיות את האופטיגן ופיתחו אפליקציית אייפון המאפשרת לשחזר את הקסם, הם דגמו את כל אלבומי הסגנונות (40 אלבומים) ואפילו הגדילו לעשות והקליטו אלבומי סגנונות חדשים. בסרטון הבא מוצג תהליך ההקלטה של אלבום "רוק גולשים" לאופטיגן.



כלי הנגינה של המאה הקודמת לחלוטין סבלו מפגמים, אבל בפועל, אין שווה להם כשמישהו רוצה לחזור אל הימים הכי יפים שלו, כשהכל זרם לאט, השמש לא מיהר, אנשים אמרו שלום וחבר היה חבר.


ואחרון חביב: "We’ve only Just Begun" של הקרפנטרס בגרסת האופטיגן.


פורסם לראשונה בבלוג שלי "שעת אולפן" בעיתון הארץ