פעמים רבות נכחתי באזכרה של רבקה ושמעתי פה דברי תורה על שרה ורחל ונעמי ומרים ואביגיל ורבקה ויעל וסיסרא אבל מעולם לא שמעתי פה מילה אחת על האישה שלשמה התכנסנו פה היום: רבקה נעמת.
מכיוון שמדובר באזכרה חשבתי שיהיה ראוי ונכון להזכיר את רבקה נעמת מבית שמש אשתו של צבי, אמא לגלית, זיו, רז ומוריה, אחות, ובת לפנחס וחנה שהייתה טובה ואהובה לא פחות מכל אחת מהדמויות התנ"כיות הנ"ל.
למזלי הטוב, הספקתי לפגוש את רבקה עוד בחייה. גלית הייתה קוראת לה "דובי" ולא כל כך הבנתי למה כי היא לא הייתה שמנה. עם הזמן למדתי להכיר את המבט המפורסם שלה כשצבי עושה משהו שלא לפי איך שהיא מבקשת (את אותו מבט גלית ירשה והיא משתמשת בו כשאני מעצבן אותה), מרחוק היא נראתה לי אדם שקט אבל הילדים שלה אמרו לי שעדיין לא ראיתי אותה מתרגזת על אמת.
המאבק של רבקה בסרטן היה מתיש ומתסכל אבל הוא גם נתן לי צוהר אל הסביבה המדהימה שלה. שתי המשפחות נרתמו ועזרו במסירות נפש שעוד לא ראיתי כמותה בשום מקום, הרעות שלהם נגעה לליבי מאוד, אני לא אשכח אותה אף פעם ואני שמח מאוד להיות חלק משבט שנוהג כך בחבריו.
מאז שרבקה הלכה, צבי דאג שהדברים יהיו בדיוק אותו דבר, השגרה המשפחתית לא הופרה במילימטר, הוא אפילו ממשיך להכין לנו פלפלים ממולאים לטייק אווי אבל מי שמסתכל טוב טוב יכול להבחין בשינוי, בתחילת הארוחה אנחנו שרים את "שלום עליכם" ואת "אשת חיל" בגרסא המהירה יותר או בגלל שמאז אנחנו רעבים יותר או שפשוט יש לנו קצת פחות סבלנות.
אחד הזכרונות היותר מוחשיים שיש לי מרבקה הוא הדרך שבה היא הייתה שרה את הפסוק ממזמור תהילים שבא אחרי "שלום עליכם", פעם מי שהיה מקשיב טוב טוב היה יכול לשמוע מעל הקול הנמוך של צבי את קולה הגבוה של רבקה משתלב בטבעיות התוספת הזו חסרה לי (ובטח לכולנו) מאוד.
רבקה, אני מקדיש לך את השורה שהיית שרה כל כך יפה בכל כניסת שבת ואני מקווה שהיא מתממשת גם לגביך: "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך, ה' ישמור צאתך ובואך, צאתך ובואך מעתה ועד עולם".
רבקה וגלית אי שם בשנות השבעים