20.11.18

בעשיריה הפותחת של השירים שאני הכי אוהב בעולם נמצא השיר Vienna של בילי ג'ואל. השיר הזה הוא מעין ליטוף מתמשך על ראשו של אדם צעיר המנסה לבלוע את העולם, ומזכיר לכולנו שלפעמים מותר ואפילו רצוי לעצור את מרוץ החיים ולהיעלם קצת. השיר מופיע באלבום המופתי של ג'ואל The stranger, שיצא אחרי האלבום Turnstiles אשר זכה להצלחה חלקית. ג'ואל ידע שהוא חייב להפגיז, אחרת הקריירה שלו תהיה בסכנה: הוא פנה לג'ורג' מרטין שהפיק את הביטלס וביקש ממנו להפיק את האלבום, אך זה סירב. הוא לא התייאש ופנה לפיל רמון, שכבר הפיק כמה אלבומי מופת לפול סיימון, וזה הסכים והפיק עבורו את אחד האלבומים היפים והמיוחדים של שנות השבעים.

אז מי כותב שיר על עיר בירה אירופית באמצע אלבום רוק, ועוד מכניס פנימה סולו אקורדיון? לבחירה האמנותית הזו יש סיבה שנעוצה בסיפורו האישי: ג'ואל הוא בנו של הלמוט ג'ואל, פסנתרן קלאסי יליד גרמניה שברח ממנה בתקופת מלחמת העולם השנייה והגיע בסופו של דבר לארה"ב. הוא נישא לרוזלינד והשתקע ברובע הברונקס שבניו יורק. הנישואין לא החזיקו מעמד וב-1957 חזר הלמוט לגור באירופה. בילי נשאר עם אימו, שלמרות הדוחק הכלכלי התעקשה על השכלתו המוזיקלית. בתקופת נעוריו הצליח בילי להגיע להישגים מוזיקליים, אך נשר מהלימודים התיכוניים ואפילו התנסה באיגרוף מקצועי (עד ששבר את אפו באחת התחרויות).




05.11.18

טוני סקלזו התיישב לארוחת הבוקר. הוא החזיק ספל קפה ביד אחת וקרא בעיתון. הכותרת בישרה על נעדרים: "זוג מסלאדו (עיר בטקסס) נעלם בטיול לשום מקום - הזוג יצא לפסטיבל מוסיקה ולא שב, בני המשפחה דואגים, משלחות חיפוש יצאו לחיפושים..." הכותרת צדה את עינו של סקלזו והוא התחיל לעקוב אחרי הסיפור באובססיביות.

כמה ימים אחר כך התפרסמה בעיתון כותרת נוספת: "בני המשפחה עדיין מבולבלים מההיעלמות". נכדתם של בני הזוג אמרה: "הדבר הכי קשה הוא המחשבה שהם סובלים או זקוקים לנו ואיננו יכולים לסייע להם". נכד אחר הציע פרס בסך 1,000 דולר לכל מי שיביא מידע שיסייע לאתר את מקום הימצאם.

לבני הזוג קראו לילה וריימונד הווארד. הם נישאו ב-1986, כשהיו בשנות השבעים לחייהם. לשניהם היה מדובר בפרק ב'. שניהם התאלמנו ולא רצו לבלות את הגיל השלישי לבד. לילה, בת 83, וריימונד, בן 88, התאהבו עד מעל לראש וחיו חיים טובים ומאושרים. בכל קיץ נכנסו לאולדסמוביל שלהם ויצאו לפסטיבל המוזיקה שמתקיים בטמפל, טקסס, כ-24 קילומטר מביתם.

04.10.18

המנצח והמעבד נלסון רידל סיפר כי לפעמים פרנק סינטרה היה שואל אותו "מדוע אתה לא מעבד עבורי כמו שאתה מעבד לנט קינג קול?". רידל השיב לו כי לכל זמר מתאים משהו אחר והעיבודים שמתאימים לקול לאו דווקא מתאימים לו. ואכן, נט קינג קול היה שונה ומיוחד מכל זמר אחר. נינה סימון אמרה פעם ש"ג'אז הוא מונח של אנשים לבנים למוזיקה שחורה, המוזיקה שלי היא מוזיקה קלאסית שחורה" ואני חושב שההגדרה הזאת מתאימה מאוד גם לקול, שהצליח ליצור מוזיקה מגוונת ובעלת טווח דינאמי עשיר (בדומה למוזיקה קלאסית). בשיריו, לכל כלי נגינה תפקיד מהותי ומיוחד: התזמורת לא משמשת "שטיח אווירתי" והעיבוד מצליח ליצור בידול מובחן בין השירים.

דוגמה לכך ניתן למצוא בחליל הצד ב-Nature boy ובגיטרה הקלאסית ב-Mona lisa (שבזכותה קיבל רידל את תפקיד המעבד הצמוד של קול). קול ידע להוציא מהמעבדים שלו את המיטב, הוא היה חביב על הבריות והיטיב לטפח עם עמיתיו קשרים קרובים. בסרט התיעודי "מפחד מהחשיכה" על אודותיו מספר בנו של רידל כי כשאביו וקול היו ביחד - הם (הילדים) הרגישו כי "הם יושבים במושב האחורי של החיים" בעוד קול ואביהם יושבים מקדימה ומתווים את הדרך.

קול עבר כברת דרך מעניינת ביצירה שלו. הוא התחיל כחלק מטריו ג'אז מינימליסטי, עבר לשירי אהבה רכים ומתוקים ומשם המשיך לג'אז "מתקדם" המשלב בסיס דומיננטי ותזמור דינאמי ומעניין. אחד השלבים המרתקים והמיוחדים בקריירה המוזיקלית שלו היה שיתוף הפעולה עם המוזיקאי הבריטי ג'ורג' שרינג באלבום "נט קינג קול שר וג'ורג' שרינג מנגן" (1962). המנצח הוא ראלף קרמייקל. כשמאזינים לאלבום שומעים אלתור פסנתר מיוחד לכל אורך השירים. צורת הנגינה מאוד הזכירה לי את נגינתו של אוסקר קסטרו נבס הברזילאי באלבום Luiz Bonfa sings and plays bossa nova, בעיבודו וניצוחו של ללוש שיפרין. בשיר Samba de duas notas הפסנתר לא משאיר שניה אחת ללא אלתור וזה חריג ומיוחד.

השיר המצליח באלבום של קול ושרינג הוא Let there be love, שנשמע הרבה יותר מגניב מכל מה שנט קינג קול עשה עד אז ואין ספק שלנגינה של שרינג יש תפקיד מכריע בכך.


נט קינג קול – Let there be love


17.09.18

"השאה ואשתו ניסו לרקוד את הג'יטרבאג (כינוי לריקוד של מוסיקת סווינג). ניגשתי אליהם ואמרתי 'אתם עושים את זה לא נכון, אני אלמד אתכם איך רוקדים'. ידעתי לדבר פרסית וזה בהחלט עזר לשבור את הקרח. אחרי אותו ערב הם הזמינו אותנו לנגן עבורם עוד כמה פעמים, אחר כך כבר הפכתי להיות הפסנתרן הקבוע של השאה".

הדובר הוא אוו אובזיאן שנולד בלבנון ב-1926. אובזיאן היה מלחין ממוצא ארמני, בן למנצח ולזמרת. בתחילת דרכו ניגן בהרכב "נערי לבנון" וזה החל להופיע בבית מלון בבגדאד ומשם המשיך לאיראן. אותו ערב גורלי שבו הכיר את השאה שינה כאמור את מסלול חייו. השליט הפרסי סייע לו להתקבל לבית הספר ג'וליארד בניו יורק ושם למד נגינה קלאסית בפסנתר והלחנה. במלחמת קוריאה גוייס לצבא האמריקאי ושימש נגן פסנתר. ב-1952 שוחרר כחייל מצטיין.

אובזיאן חזר לארה"ב עם רוח גבית, המשיך בקריירה המוזיקלית שלו ו-14 שנים אחר כך עשה את פריצת הדרך המוזיקלית הראשונה שלו. הוא העניק למלחין הגרמני ברט קמפרט לחן לפסקול הסרט A Man Could Get Killed שיצא ב-1966 לאקרנים. אובזיאן קרא לקטע Beddy Bye ואם תאזינו אליו אני בטוח שתצליחו לזהות אותו.





15.07.18

כשהייתי ילד היה לי שכן בבניין שקראו לו דני לנג, המשפחה שלו חיה אתנו בבניין במשך כמה שנים ואז הם היגרו לארץ אחרת ולא שמעתי מהם. לקראת גיל הנעורים הם חזרו מארצות הברית והבית שלהם היה אחת מתחנות התרבות המשמעותיות ביותר בחיים שלי: כל הבית היה מלא בדיסקים ותקליטים ואני בהתקף מאנץ' מוזיקה מטורף ניסיתי לבלוע כל מה שיכולתי. בכל יום הייתי לוקח מהם ערימת דיסקים ומעתיק אותם לקלטות: ביטלס, קינקס, ניל דיאמונד, ברוס ספרינגסטין, כמויות אדירות של מוזיקה משובחת.

אחד האלבומים שהכי התחברתי אליהם היה Negotiations and Love Songs. אוסף של פול סיימון שהכיל את מיטב השירים של קריירת הסולו שלו מהאלבום הראשון ועד Graceland. כל שיר היווה צוהר אל אלבום אחר של סיימון וכמובן שלכולם התחברתי. סוד קסמו של פול סיימון בנוי ממרכיבים רבים: הוא אנטי גיבור: הבן נמוך הקומה של השכנים, הוא כותב טקסטים מעמיקים ומעניינים, הוא מלחין בחסד, הוא מוזיקאי מעולה: תמיד תפקידי כלי הנגינה באלבומים שלו מורכבים ומאתגרים ויש לו עוד תכונה אחת שאני אוהב במיוחד ואני קורא לה "מגלה ארצות". כמו מרקו פולו הוא תמיד נכון לעלות על הסיפון, להפליג אל יעד מעניין וחדש, לחזור ולספר מה שגילה.





12.02.18

ביום יום שלי אני מתעסק בתוכן ושיווק באינטרנט ואחד הדברים שאני הכי אוהב שם זה שהכל מדיד ומפולח. אפשר לבדוק כל סברה עד הפרט האחרון, להסיק מסקנות ולשפר. בתחום בניית האתרים שני הדברים שהכי מסייעים לשפר תוצאות הם מה שנקרא "ממשק משתמש" ו"חווית משתמש". אתר אינטרנט צריך להניע גולש להיכנס ולמצוא את מה שהוא מחפש ובסופו של דבר לבצע פעולה כלשהי. בסופו של דבר הכל מתנקז למה שנקרא "יחס המרה". אם לאתר יש יחס המרה של חמישה אחוזים (זאת אומרת שעל כל מאה גולשים חמישה משאירים פרטים) והצלחת לשפר את היחס לעשרה אחוזים זה אומר שהרווחת עוד חמש עסקאות פוטנציאליות בחודש או עוד שישים עסקאות פוטנציאליות בשנה וזה מהותי לכל עסק.

ונעבור לתחום אחר לגמרי, אחד האנשים הכי מהותיים ב"ממשק המשתמש" ו"חווית המשתמש" של הגיטרה החשמלית הוא בחור שלא שמעתם עליו מעולם בשם פרדי טווארס. טווארס הוא האיש העומד מאחורי הגיטרה האגדית "פנדר סטרטוקסטר", העבודה שלו הייתה כל כך טובה עד כדי כך שכבר יותר משישים שנה אף אחד לא שינה בה כמעט כלום.




כל הזכויות שמורות לאורי פז 2010
טוחן מדיה בניית אתרים