תקשורת

אתר "מידה" יצאו השבוע עם "נתון" חדש: דו"ח שמוצג כדו"ח ה"האזנות" של תוכניות גלי צהל מאתר האינטרנט. הדו"ח עף על אראל סגל כאילו אין מחר. רק מה הבעיה? הסקר הזה לא מציג נתוני האזנה: הוא מציג ממוצע האזנה חודשי. זאת אומרת שבמהלך החודש אנשים נכנסו והאזינו לתוכניות שונות של אותו מגיש, כל התוכניות חוברו יחד למספר אחד וזה המספר שהוא הנתון שמוצג בדו"ח. אם רוצים להבין את המשמעות של הדירוג הזה צריך לפרק אותו לכמה גורמים.

ראיתי את המהדורה האחרונה של מבט עם דמעות בעיניים. אמא שלי תמיד אומרת שכשמישהו בוכה על מישהו אחר, בתוך ליבו הוא בוכה על עצמו ובאמת, ראיתי בכל אחד ואחד מהאנשים האלה, שגורשו מגן העדן הפרטי שלהם את עצמי.

כשעבדתי בגלי צהל היה עיתונאי אחד בידיעות אחרונות בשם עמוס אורן שהיה טוחן אותנו כל שבוע במוסף. פעם אחת ביקשתי לפגוש אותו ולהבין ממנו מה הקטע שלו. "אתה יודע מה אני שונא אצל העורכים המוסיקליים שלכם בגלגלצ? שהם לא עיתונאי מוסיקה! הם עובדים רק עם מה שמאכילים אותם, צר עולמם כעולם היח"צ ששולח אליהם דיסקים". עד אז לא ראיתי את זה ככה ובאמת הלכתי הביתה עם חומר למחשבה.

השבוע הסתיימה עוד סאגה מביכה מבית היוצר של אהוד ברק, וסוף סוף מונה מפקד לגלי צהל. ירון דקל הוא איש מוערך ואהוב בעל זכויות רבות, ולמרבה ההפתעה נראה כי בסופו של דבר שר הביטחון עשה את הבחירה הנכונה, אבל הדרך לשם, כמיטב המסורת של כל שרי הביטחון האחרונים, הייתה מבישה. בפעם הקודמת גיל עומר מונה להיות המפקד, הרמטכ"ל דאז גבי אשכנזי הודיע לו את ההודעה ביום שישי בצהרים וביום ראשון הוא התעורר וגילה שברק מינה את יצחק טוניק. בפעם לפני כן אבי בניהו הוצנח על התחנה כ"פרשן צבאי", וכמה חודשים אחר כך הוא מונה למפקד, ובשנת 1998 פגש יצחק מרדכי את ד"ר זאב דרורי במסדרונות אוניברסיטת בן גוריון והחליט באורח פלא שהוא האדם המתאים לנהל את התחנה.
מדובר במסורת שנויה במחלוקת של התנהלות כושלת. לתהליך המינוי קדמו פיטורים מכוערים של המפקד הקודם, יצחק טוניק, ללא סיבה ברורה לעין. הפיטורים זכו לגינוי של משפטנים בכירים וועדת האתיקה של הכנסת ביקשה להשהותם בשל הערפל הסמיך שאפף אותם. 

ירון דקל וגאולה אבן