פעמים רבות שמעתי אנשים אומרים "הלוואי שהיית יודע לנגן, חבל שלא התחלתי עם זה בגיל צעיר". אז אם אתם Late Bloomers או מוסיקאים שמחפשים גיוון ההמלצה שלי בשבילכם היא יוקללה.
השיר 'רנה וג'ורג'ט מגריט וכלבם אחרי המלחמה' הוא חלק מהאלבום "Hearts and Bones" של פול סיימון. האלבום יצא בשנת 1983 והיה אמור להיות אלבום איחוד בין סיימון לגורפינקל, רעיון שנכשל מכיוון שגורפינקל התנגד לאופי האישי שלו.
חרחורים בקצב סדיר מתחילים להישמע ובתוך כמה שניות צליל מוכר ממלא את החדר. המוסיקה מתפשטת אל תוך האוזן ומתפזרת בכל הגוף, כמו סם. מאותו הרגע המסע מתחיל וזה לא משנה איפה אתה, משנה איפה המחבר התכוון שתהיה.
עם הצלחה אי אפשר להתווכח אבל בנוגע לבוסה נובה בארצות הברית אין לי ספק שהבחירות המוסיקליות של חברות התקליטים והמוסיקאים האמריקאים היו יותר אמריקאיות מברזילאיות.
לאחר מאבק משפטי ממושך זכתה היום איה כורם בנצחון קטן כשבית המשפט העליון פסק לטובתה בתיק נגד חברת "עננה". ראשית הסיפור בשנת 2005 בה כורם הייתה בגיל 22 וחתמה על הסכם עם חברת "עננה".
מכירים את "מיסרלו"? נעימת הפתיחה של הסרט "ספרות זולה". חשבתם פעם למה היא נשמעת כל כך ערבית? הביצוע המפורסם שייך לדיק דייל, גיטריסט גולש גלים מקליפורניה שנקרא "המלך של גיטרת הגלישה".
את הקריירה המקצועית התחיל יאנג כנגן הופעות. הוא הופיע בשנות החמישים עם: ג'וני קאש, קארל פרקינס ורוי אורביסון. בשנת 1964 הביטלס ביקשו מההרכב שיחממו אותם במסע ההופעות האמריקאי שלהם.
אחד האנשים הכי מהותיים ב"ממשק המשתמש" ו"חווית המשתמש" של הגיטרה החשמלית הוא בחור שלא שמעתם עליו מעולם בשם פרדי טווארס. טווארס הוא האיש העומד מאחורי הגיטרה האגדית "פנדר סטרטוקסטר".
אחד השירים היפים ביותר של הקרפנטרס נקרא For all we know, לטעמי השיר כל כך טוב עד כדי כך שהוא בוהק מעל רוב השירים באלבום האוסף של ההרכב וזה חתיכת הישג כי כל שיר שם הוא מאסטרפיס פסיכי.
16.01.18
מכירים את "מיסרלו"? נעימת הפתיחה של הסרט "ספרות זולה". חשבתם פעם למה היא נשמעת כל כך ערבית? הביצוע המפורסם שייך לדיק דייל, גיטריסט גולש גלים מקליפורניה שנקרא "המלך של גיטרת הגלישה". דיק השובב הוא ריצ'ארד אנטוני מנצור. בן למהגר לבנוני ואמא בלרוסית.
למרבה המזל בילדותו, ריצ'ארד הקטן היה מבלה זמן עם דודו, שניגן בדרבוקה ובעוד וספג ממנו מוסיקה ערבית. הפריטה של דייל על הגיטרה מאוד מזכירה פריטה על עוד. אגב, עוד אמן שערבב את העוד עם כלים מערביים הוא מוריס אל מדיוני האלג'יראי. שכמקשיבים לנגינה שלו על הפסנתר זה ממש מזכיר פריטה על עוד.
הנעימה המקורית של "מיסרלו" הגיעה מיוון, משמעות השם היא "מצרית". השיר זכה להצלחה במזרח התיכון והוא בוצע בארצות שונות ביניהן: תורכיה, ארמניה, איראן והודו. בשנת 1946 השיר הפך ללהיט בארצות הברית בעקבות ביצוע של הפסנתרן ז'אן אוגוסט.
זו דוגמא שדומה יותר למקור היווני:
אז יש לנו את דיק דייל, הגיע ממסצ'וסטס לקליפורניה והוא דלוק לנגן על גיטרה חשמלית אבל אין לו עם מה. רצה הגורל ויום אחד הוא פגש בליאו פנדר, אבי הגיטרה החשמלית (כן, אני יודע שאפשר להגיד אותו דבר על לס פול).
דייל מספר: "ליאו פנדר היה כמו אבא בשבילי, בפעם הראשונה שפגשתי אותו ניגשתי אליו ואמרתי לו שאני גולש ואין לי כסף אתה יכול לתת לי גיטרה אחת?" ליאו בדיוק עבד על פיתוח דגם הסטרטוקסטר ונתן לדייל את אחד הדגמים שהיו לו בנמצא. דייל התחיל לנגן ופנדר התפוצץ מצחוק (דייל אומר שפנדר לא היה טיפוס שצוחק). "אתה מחזיק אותה הפוך על הפוך (Upside down backwards)", דייל היה שמאלי וניגן עם סידור מיתרים הפוך, הגיטרה של פנדר הייתה בשלבים כל כך התחלתיים מבחינה שיווקית כך שלא היו בכלל דגמים לשמאליים. מאותו יום דייל הפך להיות מכון תקנים של איש אחד עבור ליאו פנדר. Beat it to death! הוא ציווה על דייל ודייל עמד במשימה בכבוד, הוא התחרע על הגיטרות של פנדר ושרף מגברים בכמויות. באותן שנים ליאו הביא אדם בשם פרדי טווארס (freddie Tavares), נגן גיטרת סטיל מהוואי שתפקידו היה להשביח (To perfect) את דגם הסטרטוקסטר של פנדר. דייל וטווארס עבדו יחד על פיתוח הג'זמאסטר, היגואר, קונטמפו אורגן ומוצרים נוספים של החברה. פנדר היה אומר לטווארס "כלי שיעמוד בהתעללות של דייל, יהיה ראוי לעמוד בשימוש של כל אדם".
מבחינת דיק דייל "פיצוח האטום" קרה דווקא בתחום המגברים. יום אחד פנדר וטווארס הגיעו להופעה של דייל מול 4500 איש, שניהם עמדו בתוך הקהל וכשראו את דיק דייל מנגן פנדר אמר לטווארס "עכשיו אני מבין מה הוא מנסה להגיד לי כל הזמן הזה". פנדר, איש ייצור יצא אל השטח והבין פתאום את הצורך המהותי של המוסיקאים ושל הקהל באפשרויות כיסוח חדשות. אחרי אותה הופעה פיתח פנדר מגבר בעוצמה של 85 וואט (עד אז המגברים היו בהספק של 10 וואט), להזכירכם מדובר במגברי מנורות. 85 וואט זה הספק עצום למנורות. עכשיו הבעיה הייתה הרמקול: פנדר ודייל פנו ל JBL וביקשו רמקול עצבני בקוטר של 15 אינטש (דייל ביקש גם כיפת רמקול מאלומיניום כי היא הצליחה להעביר את סאונד המפרט על המיתר טוב יותר). מההרפתקאה הזאת נולד מגבר ה- Showman של פנדר, שאחר כך שודרג לגרסה בעוצמה של 100 וואט עם שני רמקולים בקוטר 15".
דייל ניגן מוסיקת גולשים וחיפש את האמצעים שיוכלו להעביר את התחושה של להיות על הגלשן ולעבור בתוך "מנהרת גל" (Tube). המקור הערבי שלו (סולמות מהירים ופריטה נחרצת) והכלים של ליאו פנדר (דייל היה גם אחד הגיטריסטים הראשונים שהשתמשו באפקט ריברב על הגיטרה) עזרו לו להמחיש את התחושות שלו באמצעות המוסיקה. דייל ממשיך לנגן ולהופיע עד היום, נטען כי הנגינה האינטנסיבית שלו השפיעה מאוד על ג'ימי הנדריקס, סטיבי ריי וואן ואדי ואן הלן וכי יש לו חלק משמעותי בהתפתחות ההאבי מטאל. ברור כי הרוקנרול של היום לא היה אותו דבר ללא דיק דייל.
לסיום, אנקדוטה קטנה עם זווית מקומית. במהלך העבודה של שבי גביזון על הסרט חולה אהבה בשיכון ג' הוא ביקש מאהוד בנאי שילחין לו לסצנת הפתיחה של הסרט מנגינה דומה ל"מיסרלו", בהשפעת פסקול הסרט "ספרות זולה".
בנאי חזר אליו עם "טיפ טיפה" ואם תאזינו היטב תוכלו למצוא את קווי הדימיון.