12.02.18

ביום יום שלי אני מתעסק בתוכן ושיווק באינטרנט ואחד הדברים שאני הכי אוהב שם זה שהכל מדיד ומפולח. אפשר לבדוק כל סברה עד הפרט האחרון, להסיק מסקנות ולשפר. בתחום בניית האתרים שני הדברים שהכי מסייעים לשפר תוצאות הם מה שנקרא "ממשק משתמש" ו"חווית משתמש". אתר אינטרנט צריך להניע גולש להיכנס ולמצוא את מה שהוא מחפש ובסופו של דבר לבצע פעולה כלשהי. בסופו של דבר הכל מתנקז למה שנקרא "יחס המרה". אם לאתר יש יחס המרה של חמישה אחוזים (זאת אומרת שעל כל מאה גולשים חמישה משאירים פרטים) והצלחת לשפר את היחס לעשרה אחוזים זה אומר שהרווחת עוד חמש עסקאות פוטנציאליות בחודש או עוד שישים עסקאות פוטנציאליות בשנה וזה מהותי לכל עסק.

ונעבור לתחום אחר לגמרי, אחד האנשים הכי מהותיים ב"ממשק המשתמש" ו"חווית המשתמש" של הגיטרה החשמלית הוא בחור שלא שמעתם עליו מעולם בשם פרדי טווארס (Freddie Tavares). טווארס הוא האיש העומד מאחורי הגיטרה האגדית "פנדר סטרטוקסטר", העבודה שלו הייתה כל כך טובה עד כדי כך שכבר יותר משישים שנה אף אחד לא שינה בה כמעט כלום.

פרדי טווארס נולד (1913) למשפחה ממוצא פורטוגלי בקואוו (Ku’au) בהוואי למשפחה בת 12 ילדים. את הבית בנה האבא במו ידיו ואת הידיים הטובות שלו הוריש גם לילדיו. הבית היה מלא במוסיקה והילדים ניגנו על כל הבא ליד. כשהאח הגדול ניל עזב ללימודים במישיגן הוא השאיר לאחיו הקטן פרדי את הגיטרה שלו. פרדי ניגן בגיטרה אקוסטית וארנסט בפסנתר ובכלי נשיפה. הראשון שנתן לצמד הזדמנות היה הארי אוונס, אמריקאי מסן פרנסיסקו, מנהיג להקת ה- Royal Hawaiins, הוא חיפש נגן סטיל גיטר הוואית, מוסיקאי בשם בוב קאטר המליץ לאוונס על טראוורס שהיה אז רק בן 21. הבעיה הייתה שהוא לא ידע לנגן על סטיל גיטר, טראווס אמר לאוונס "תן לי שבועיים ואני שולט בכלי". אוונס נתן וטראווס לא אכזב. לטאוורס הייתה סטיל גיטר של חברת ריקנבקר והוא התאים אותה לצרכיו בכיוון שונה של המיתרים ובהגברה שלה. כבר אז היה ניתן לראות את הניצנים של החדשנות ויכולת הביצוע הגבוהה שלו.



האחים טווארס הופיעו עם אוונס וזכו להצלחה כבירה שבעקבותיה הם חרשו את ארצות הברית בהופעות. כשפרצה מלחמת העולם השנייה האחים החליטו להשתקע בקליפורניה. באותם זמנים קליפורניה הייתה מפוצצת באמנים מהוואי והאחים סייעו בהקמת איגוד אמנים מקומי. פריצת הדרך המוסיקלית של האחים הייתה בעקבות השתתפות של האחים ביצירה של הארי אוונס בשם “Sweet Leilani” מתוך סרט בשם “Wakiki Wedding”.



הסרט זכה באוסקר ופתאום כולם רצו לנגן מוסיקה הוואית. פרדי וארנסט היו בזמן הנכון ובמקום הנכון ופתאום הם מנגנים בליגה של הגדולים עם דוריס דיי, בינג קרוסבי, דין מרטין ואחרים. פריצת דרך נוספת התרחשה כשפרדי הוזמן לנגן עם אלביס פרסלי בפסקול הסרט “Blue Hawaii”



"פסגת היצירה" של פרדי טווארס הגיעה במקום הכי לא צפוי. מסתבר שהוא האיש החתום על הפתיחה של הקטע המוסיקלי האולטרה מפורסם של “Looney Tunes” של “Warner Brothers” קטע שכל ילד בעולם מכיר. הפתיחה עם גיטרת הסלייד שנשמעת כמו קפיץ היא של פרדי טווארס (בפועל פרדי ניגן גליסנדו יורד עם הגיטרה ווורנר הפכו את סרט ההקלטה שזה יישמע עולה).



האירועים שהובילו אל פיתוח הסטרטוקסטר התחילו בשנת 1949, טווארס ניגן בהרכב שנקרא “Ozark Mountain Boys”, אחד החברים בהרכב היה ווייד ריי שניגן בכינור, כלי שמאוד קשה להגביר וזה תמיד נשמע נורא. טווארס הפשיל שרוולים ובנה עבור ווייד מגבר שאפשר לו להישמע רם וברור על במה לצד כלים חשמליים. ערב אחד הגיע לאחת ההופעות ליאו פנדר, המייסד של חברת הגיטרות "פנדר". חבר הציג לפנדר את טווארס שלא חסך ממנו ביקורת. פנדר הוקסם מהאיש וביקש לראות את מגבר הכינור שבנה, וכך על הבמה, בשעת לילה מאוחרת פנדר הוציא מברג והתחיל לסקור את העבודה של טווארס, הוא הוקסם ממה שראה ועל המקום הציע לו עבודה בחברת פנדר.

בשנת 1953 ביקש פנדר מטווארס לפתח את גיטרת הסטרטוקסטר. טווארס צייר שתי נקודות קצה ובמהלך החודשים הבאים הוא תכנן את פאר היצירה של חברת פנדר (לשם ההוגנות אציין כי בתהליך השתתפו ליאו פנדר, טווארס, ג'ורג' פולרטון – מהנדס החברה וביל קארסון). הכינוי של הסטרטוקסטר הראשונה היה "פוקסי". אריק קלפטון הגדיר אותה כ"הדבר הקרוב ביותר לשלמות". טום ווילר, מחבר הספר "גיטרות חשמליות" הגדיר אותה כ"דולי פרטון נכנסת לכנסיית אמיש". שלושת החידושים המהותיים היו: התאמה מושלמת של הגיטרה לגוף הנגן, שלושה פיקאפים שיאפשרו גמישות בבחירת הצלילים וסטיק טרמולו שיאפשר הרעדה של המיתרים מבלי לאבד כיוון. הגיטרה שפותחה לפני הסטרטוקסטר הייתה הטלקסטר וניכר שפנדר פיתח אותה לבד. רואים שהטלקסטר היא גיטרה שפותחה על ידי מהנדס, גוף ללא קימורים, כפתורי עוצמה בשורה מאוזנת וכבדה (אני אגב גרופי של טלקסטר ולא מחליף את הסאונד שלה בשום סאונד בעולם, סוס עבודה פסיכי). אם נחזור לממשק המשתמש בתחילת הטקסט, ניכר שטווארס עשה כל מה שהוא יכול כדי שהגיטרה תהיה "בלתי מורגשת" עבור המנגנים עליה. כלי שרת מושלם לכל גחמה של כל גיטריסט.



בשנות השישים טווארס עמד בפני אתגר חדש. במשך שנים הוא עבד והשקיע את הנשמה בפיתוח מגברים עם צליל צלול ונקי. פתאום הרוקנרול תפס יותר ויותר תאוצה והוא התאונן כי "הסנובים זבי החוטם שמנגנים רק שלושה אקורדים רוצים שהמגברים שלנו יישמעו כמו מגברים פשוטים ב 40 דולר. יום אחד אני אפתח מגבר בעוצמה של 10,000 וואט ולא אגלה להם. כשהם ירימו את הווליום וייתנו את הפריטה הראשונה הם פשוט יעלמו מהעוצמה...". (כתבתי על התקופה הזאת בטקסט של דיק דייל שהיה הנסיין של חברת פנדר לכיסוח גיטרות ומגברים – לינק כאן) למרות כל זאת, טווארס המשיך להצטיין בעבודתו ולמעשה כל כלי של פנדר שיצא משנת 53 ועד פרישתו בגיל 72 (1985) עבר תחת ידיו. טווארס זכה בפרס היכל התהילה של הגיטרה ובפרס היכל התהילה של הסטיל גיטר. הוא מת בשנת 1990, לאות הוקרה פנדר הוציאו בשנת 1994 גרסה מוגבלת (150 יחידות) של סטרטוקסטר לזכרו שנקראה: פרדי טווארס אלוהה סטרטוקסטר. עם השנים ערכה של הגיטרה הגיע ל 15,000 דולר ליחידה.



עכשיו נחזור לממשק המשתמש, על פי ההערכות יוצרו כ-2 מיליון יחידות של פנדר סטרטוקסטר, תחשבו שהמשקל הקל, הגישה הזמינה לכפתורים, הקימורים הנוחים וסידור הפיקאפים הורסטילי שיפרו את האפשרויות של הנגנים ב-5%, שנגנים ניגנו גבוה יותר על הצוואר, שנגנים הוציאו סאונדים חדשים שלא ניגנו קודם, שנגנים ניגנו אחרת בגלל מוט הטרמולו ותבינו שליאו פנדר ופרדי טאוורס שינו את פני המוסיקה במאה העשרים (והלאה). תראו את מרק קנופלר מספר איך הנגינה והתפקידים שלו השתנו ברגע שעבר מגיטרה אקוסטית לסטרטוקסטר.




עוד בבלוג:

דיק דייל - הנסיין של ליאו פנדר ופרדי טווארס - האיש שלקח את הסטרטוקסטר לקצה

רג'י יאנג - גיבור הגיטרה שלכם שלא הכרתם