22.12.17
פרנק סינטרה קרא לו "חתיכת חרא" ו"השיר המזוין הכי גרוע ששמעתי בחיים שלי", הוא סרב לשיר אותו בהופעות אבל אם הוא ירצה או לא ירצה Strangers in the night היה השיר שהחזיר את סינטרה אל קו הרקיע של המוסיקה האמריקאית אחרי שכמעט והקריירה שלו התפוגגה כעשן.



בשנת 1966 הקריירה של סינטרה הייתה במקום לא טוב, המעריצים הלכו והתדלדלו ונראה היה כי אין בו עניין מיוחד יותר. הביטלס הוציאו את Revolver, הביץ' בויז הוציאו את Pet Sounds ונראה היה כי צריך לרענן את הארסנל של אומני ה Old School. סינטרה החליט ללכת לכיוון מוסיקלי חדש והקליט את האלבום "Strangers in the night". האלבום היה סיפור הצלחה, החזיר את אור הזרקורים אל סינטרה ואפילו זכה בשני פרסי גראמי. מלאכת התזמור והניצוח ניתנה לנלסון רידל (זוכה שלושה פרסי גראמי בעצמו) שעבד עם אלה פיצג'ראלד, ז'ובים, נט קינט קול, פגי לי ועוד. החומרים הורכבו מקלאסיקות ג'אז ומשירים חדשים (לדוגמא The Summer Wind). 

אחד השירים החדשים היה "זרים בלילה" שעל פי הקרדיט נכתב והולחן על ידי מלחין בשם ברט קאמפפרט, מלחין גרמני שפעל מהעיר המבורג. במאמר מוסגר אציין כי הוא היה האיש הראשון שהקליט את הביטלס בהקלטת אולפן. באותם ימים הוא עבד עם זמר בשם טוני שרידן וחיפש הרכב שיוכל ללוות אותו. באותו הזמן הביטלס היו בתקופת ההופעות שלהם בהמבורג ונשכרו לביצוע המשימה, מהסשנים האלה יצאה ההקלטה של לנון שר את Aint she sweet (הוקלט ב 21 ביוני 1961).



נחזור ל"זרים בלילה". במקור השיר נכתב כלחן בלבד לפסקול של סרט בשם "A Man Could Get Killed" . אחרי שהסרט יצא הלחן הוצע לזמרת ממוצא יווני בשם מלינה מרקורי. מלינה סרבה לבצע אותו כי חשבה שהוא מתאים יותר לגבר (צדקה). השיר תורגם לאנגלית על ידי שני כותבים בשם צ'רלס סינגלטון ואדי סניידר והוצע לסינטרה. סינטרה הימר על הסוס הנכון . השיר הפך למקום ראשון במצעדי הפזמונים והאלבום כולו זכה למכירות של מיליון עותקים בארצות הברית. עד אז בכמויות כאלה נמכרו רק אלבומי אוספים או אלבומי חג מולד.




נלסון רידל, שהפיק את האלבום הלך על קונספט מתוחכם. העיבודים של הכלים הבסיסיים היו פופיים ואווריריים ובמקביל התזמורת ניגנה וקישטה את כל המסביב. בשיר "זרים בלילה" השתתפו נגני האולפן שהיו חלק מחבורת ה Wrecking Crew: המתופף האל בליין, הגיטריסט גלן קמפבל והפסנתרן ליאון ראסל.
שלום חנוך שר פעם ש"זה לא פשוט להיות פשוט" וניכר בשיר איך התופים של בליין והגיטרה של קמפבל כמעט ולא מורגשים. הם ניגנו בפשטות, נתנו לשיר ולשירה את מקומם ולא ניסו לגנוב את ההצגה. בסרט Session Man בפרק על נגני האולפן של לוס אנג'לס הם מספרים על ההקלטה של השיר:



אחרי יציאת והצלחת השיר, נטען על ידי כמה יוצרים שונים כי הם אלה שהלחינו את השיר ולא ברט קאמפפרט. הראשון מביניהם היה אבו אובזיאן, ארמני, יליד ביירות שעשה קריירה מוסיקלית במזרח התיכון (בין השאר בלבנון, בבגדד ובטהרן). אובזיאן הגיע לארצות הברית ולמד פסנתר וקומפוזיציה בבית הספר ג'וליארד בניו יורק. לטענתו, חבר משותף הכיר בינו ובין סינטרה והוא הציג לו את השיר, שנקרא אז "Broken Guitar". סינטרה לא אהב את המילים, אבל לקח את הלחן אל צ'רלס סינגלטון ואדי סניידר שכתבו לו גרסה משלהם.



אובזיאן הכיר את קאמפפרט מברנז'ת המוסיקאים האמריקאית ולטענתו קאמפפרט ביקש ממנו רשות לבצע ולהפיץ את השיר לקהל הגרמני. אובזיאן הסכים וקאמפפרט הפיק את "Fremde in der nacht", הגרסה הגרמנית. כשאובזיאן נשאל איך ניתן לדעת מי נתן למי את השיר הוא אמר כי יש בידיו מסמך חתום על ידי קאמפפרט המאשר כי אובזיאן הוא זה שהלחין את השיר.



גם האמן הקרואטי איבו רוביץ' טוען כי הוא זה שהלחין את השיר במקור והציג אותו לקאמפפרט אחרי שכשל בהכנסתו לתחרות זמר ביגוסלביה, בגרסתו הקרואטית השיר נקרא "ליל קיץ". לטענת רוביץ' אחרי שהציג לקאמפפרט את "ליל קיץ, קאמפפרט חזר אליו אחריי כמה זמן עם Fremde in der nacht. לטענת רוביץ' סינגלטון וסנדייר תרגמו את שם השיר של קאמפפרט מילולית אחד לאחד. רוביץ' היה מבצע את השיר בקרואטית עם המילים Stranci u Noći



בנוסף לכל אלה, האמן הצרפתי מישל פיליפ ג'רארד טוען כי הלחן נגנב משירו "Magic Tango" שיצא בשנת 1953. אחרי שנים של מאבק משפטי בשנת 1972 פסק בית המשפט בפריס נגד ג'רארד וטען כי הלחן דומה לעוד הרבה לחנים אחרים ושהזכויות אינם שלו.



אם מישהו שואל אותי (ואף אחד לא שואל אותי אבל זה הבלוג שלי אז אני יכול לכתוב כל מה שבא לי), אני חושב שיש סיכוי טוב שהשיר הולחן על ידי איבו רוביץ'. הלחן מאוד מזרח אירופאי/רוסי ומזכיר מוסיקה קלאסית רומנטית של רחמנינוב. יש סיכוי יותר טוב שקרואטי הלחין אותו מאשר גרמני כמו קאמפפרט.



עוד בבלוג:

נלסון רידל - בחור קלאסיקאי בעולם רוקנרולי

פיל רמון – הפלייליסט של אחד מעמודי התווך של המוסיקה האמריקאית של המאה העשרים