השבוע הסתיימה לה העונה החמישית של סדרת הטלוויזיה "משחקי הכס" בפרק סיום שובר שיאים מרובה קורבנות טובים ורעים מכל המחנות. "משחקי הכס" היא תופעה חסרת תקדים בעוצמתה. מיליוני צופים בכל העולם נשאבו אל עולם מקביל של דמויות, פוליטיקות ותככים בפירוט עצום. מבחינת היקף המידע ניתן לראות אותה גם כבבואה של סדרת "שר הטבעות" של רעואל טולקין. אך בכל זאת יש ביניהן הבדל מהותי אחד שאני מתמצת אותו להבדל בין התפישה מודרנית לתפישה הפוסט מודרנית ופה מתגלה גאוניותה.

לאחר מאבק משפטי ממושך זכתה היום איה כורם בנצחון קטן כשבית המשפט העליון פסק לטובתה בתיק נגד חברת "עננה".
ראשית הסיפור בשנת 2005 בה כורם הייתה בגיל 22 וחתמה על הסכם עם חברת "עננה". "עננה" היו אמורים לנהל את כורם כאמנית, לממן את כל הנדרש ובתמורה היא תתחלק איתם בהכנסות 50-50. האלבום הראשון של כורם היה הצלחה מסחררת, אלה שבאו אחריו זכו להצלחה פחותה, לטענתה של כורם חברת התקליטים לא עמדה בהתחייבויות כלפיה. השופטים הביעו מורת רוח מהחוזה שחברת התקליטים החתימה אותה עליו (שתוקפו 18 שנה) ושלחו את שני הצדדים לגישור במטרה לסיים את ההתקשרות העסקית ביניהם. הסיפור סוקר בתקשורת והדמגוגיתון – "המקום הכי חם בגיהנום", שאוהב לפרסם מאמרים תומכים באנשים שלא יודעים לקחת אחריות על עצמם הגדיל לעשות ויצא במאמר הגנה על "הצמיתה" איה כורם שנכלאה במגדל של חברת עננה המרושעת ללא מושיע.

סטרטאפ מטורף חדש: אני מדבר לטסטר של הרכב בחיקוי של רפי גינת. מקריין לו איך הוא שותה אותי על לוחיות ופנסים ואיך הכל מוקלט ומצולם על ידי התחקירן. צחק צחק, אבל התת מודע שלו עבד שעות נוספות.

אם צוות תסריטאים היה כותב את סיפור חייו של אריק איינשטיין הוא היה נראה בדיוק כך. "הבן הבכור של מדינת ישראל", נולד בעיר מספר 1, יפה תואר, ספורטאי מצטיין, ההארד קור של האמא של הממסד שמשמש פלקט יפה של ימי הלהקות הצבאיות והחיים של לפני הרוקנרול, מאמץ את הרוקנרול לחיקו ומדביק בו את כל המדינה, מתחתן, מתגרש, שחקן מצליח, מגדל אגדות רוק אחת אחרי השנייה, נאלץ להיפרד משותפו שמואס בהוללות ופורש אל העולם החרדי, עובר תאונת דרכים קשה, מסתגר בביתו, כותב לילדים ומתעקש להמשיך להוציא אלבומים ובמקביל להתפייד מהחיים שלנו. יש פה חומר ל-20 עונות של דרמה משובחת.

קשה להפריז במרכזיותו של אריק איינשטיין בתרבות הישראלית. אריק זכה להיות תחנת הממסר הלוקאלית לכל התופעות ששטפו את העולם. בשבילנו הוא היה בבואתו של ביל היילי כמבשר הרוקנרול בישראל, בבואתו של אלביס כגרסה צברית יפת תואר וכריזמטית שבחורות נופלות לרגליו, בבואתו של בוב דילן בתפקיד הכועס על כל העולם ובבואתו של פרנק סינטרה המייצג של העולם שלפני מהפכת ילדי הפרחים והרוקנרול.

איש חכם אמר לי פעם שסוד כוחה של מנהיגות הוא לדעת ליצור שינוי לצד המשכיות. הקהל מוכן להתקדם קדימה כל עוד אתה לא מושך לו את השטיח מתחת לרגליים וכמו לנון ומקרטני גם איינשטיין ידע לעשות את זה בצורה הכי טובה מכולם, והקהל בהחלט הלך אחריו. אריק היטיב פעמים רבות להבין לאן נושבת הרוח, לצרף אליו את האנשים המתאימים ביותר למשימה ולתת לקהל שלו את התוצאה הטובה ביותר שזכתה לאהדה הגדולה ביותר.

היום גלית חזרה מקניות עם חבילת וופלים בשביל האורחים (כן, בטח, אורחים…) כשהכנסתי את החבילה לארון הרגשתי כאילו היא לא מלאה, מהצצה קטנה פנימה ראיתי שיש רווח מוזר וחדש בין ארבעת האריזות הפנימיות לבין דופן הקופסא, החלטתי לבדוק אם משהו השתנה.

השבוע הלך לעולמו בגיל 79 המפיק המוסיקלי האגדי פיל רמון. רמון היה מועמד לגראמי 33 פעמים וזכה בו 14 פעמים. הוא נולד בדרום אפריקה, בילדותו ניגן בכינור, היגר לארצות הברית, למד מוסיקה בבית הספר הידוע ג'וליארד ובגיל 25 הקים את אולפן ההקלטות הראשון שלו.

נחשפתי לשמו של רמון באלבומים של האמן האהוב עליי ביותר: פול סיימון. אני חושב שאם יש משהו שאפשר לקרוא לו "סאונד אמריקאי" רמון הוא אחד האדריכלים המרכזיים החתומים על המושג הנ"ל. פעם ג'ורג' מרטין, המפיק האגדי של הביטלס התראיין וסיפר כי תמיד הם (הבריטים) הסתכלו בקנאה על האולפנים האמריקאים, על העושר והאפשרויות שלא היו נפוצים באנגליה. רינגו סטאר סיפר שהאלבום סרג'נט פפר הוקלט בטייפ סלילים של ארבעה ערוצים למרות שבמחסנים של חברת התקליטים שלהם EMI כבר הייתה מכונת שמונה ערוצים שלא הופעלה מכיוון שהחברה "התקמצנה" על קניית תקע מתאים לחשמל.

פעמים רבות נכחתי באזכרה של רבקה ושמעתי פה דברי תורה על שרה ורחל ונעמי ומרים ואביגיל ורבקה ויעל וסיסרא אבל מעולם לא שמעתי פה מילה אחת על האישה שלשמה התכנסנו פה היום: רבקה נעמת.

מכיוון שמדובר באזכרה חשבתי שיהיה ראוי ונכון להזכיר את רבקה נעמת מבית שמש אשתו של צבי, אמא לגלית, זיו, רז ומוריה, אחות, ובת לפנחס וחנה שהייתה טובה ואהובה לא פחות מכל אחת מהדמויות התנ"כיות הנ"ל.